1 Δια τι, Θεε, απερριψας ημας διαπαντος; δια τι καπνιζει η οργη σου εναντιον των προβατων της βοσκης σου;
2 Μνησθητι της συναγωγης σου, την οποιαν απεκτησας απ' αρχης· την ραβδον της κληρονομιας σου, την οποιαν ελυτρωσας· τουτο το ορος Σιων, εν ω κατωκησας.
3 Κινησον τα βηματα σου προς τας παντοτεινας ερημωσεις, προς παν κακον, το οποιον επραξεν ο εχθρος εν τω αγιαστηριω.
4 Οι εχθροι σου βρυχωνται εν τω μεσω των συναγωγων σου· εθεσαν σημαιας τας σημαιας αυτων.
5 Γνωστον εγεινεν· ως εαν τις σηκονων πελεκυν καταφερη επι πυκνα δενδρα,
6 ουτω τωρα αυτοι συνετριψαν δια μιας με πελεκεις και σφυρια, τα πελεκητα εργα αυτου.
7 Κατεκαυσαν εν πυρι το αγιαστηριον σου εως εδαφους· εβεβηλωσαν το κατοικητηριον του ονοματος σου.
8 Ειπον εν τη καρδια αυτων, Ας εξολοθρευσωμεν αυτους ομου· κατεκαυσαν πασας τας συναγωγας του Θεου εν τη γη.
9 Τα σημεια ημων δεν βλεπομεν· δεν υπαρχει πλεον προφητης ουδε γνωριζων μεταξυ ημων το εως ποτε.
10 Εως ποτε, Θεε, θελει ονειδιζει ο εναντιος; θελει βλασφημει ο εχθρος το ονομα σου διαπαντος;
11 Δια τι αποστρεφεις την χειρα σου, και την δεξιαν σου; εκβαλε αυτην εκ μεσου του κολπου σου και αφανισον αυτους.
12 Αλλ' ο Θεος ειναι εξ αρχης Βασιλευς μου, εργαζομενος σωτηριαν εν μεσω της γης.
13 Συ διεχωρισας δια της δυναμεως σου την θαλασσαν· συ συνετριψας τας κεφαλας των δρακοντων εν τοις υδασι.
14 Συ συνετριψας τας κεφαλας τον Λευιαθαν· εδωκας αυτον βρωσιν εις τον λαον, τον κατοικουντα εν ερημοις.
15 Συ ηνοιξας πηγας και χειμαρρους· εξηρανας ποταμους δυνατους.
16 Σου ειναι η ημερα και σου η νυξ· συ ητοιμασας το φως και τον ηλιον.
17 Συ εθεσας παντα τα ορια της γης· συ εκαμες το θερος και τον χειμωνα.
18 Μνησθητι τουτου, οτι ο εχθρος ωνειδισε τον Κυριον· και λαος αφρων εβλασφημησε το ονομα σου.
19 Μη παραδωσης εις τα θηρια την ψυχην της τρυγονος σου· την συναξιν των πενητων σου μη λησμονησης διαπαντος.
20 Επιβλεψον επι την διαθηκην σου· διοτι επλησθησαν οι σκοτεινοι της γης τοποι απο οικων καταδυναστειας.
21 Ας μη στραφη ο ταλαιπωρος εις τα οπισω κατησχυμμενος· ο πτωχος και ο πενης ας επαινωσι το ονομα σου.
22 Αναστα, Θεε· δικασον την δικην σου· μνησθητι του ονειδισμου, τον οποιον εις σε καμνει ο αφρων ολην την ημεραν.
23 Μη λησμονησης την φωνην των εχθρων σου· ο θορυβος των επανισταμενων κατα σου αυξανει διαπαντος.
1 א משכיל לאסף br למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך br
2 ב זכר עדתך קנית קדם-- גאלת שבט נחלתך br הר-ציון זה שכנת בו br
3 ג הרימה פעמיך למשאות נצח כל-הרע אויב בקדש br
4 ד שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות br
5 ה יודע כמביא למעלה בסבך-עץ קרדמות br
6 ו ועת (ועתה) פתוחיה יחד-- בכשיל וכילפות יהלמון br
7 ז שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן-שמך br
8 ח אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל-מועדי-אל בארץ br
9 ט אותתינו לא ראינו אין-עוד נביא ולא-אתנו ידע עד-מה br
10 י עד-מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח br
11 יא למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך (חיקך) כלה br
12 יב ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ br
13 יג אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על-המים br
14 יד אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים br
15 טו אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן br
16 טז לך יום אף-לך לילה אתה הכינות מאור ושמש br
17 יז אתה הצבת כל-גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם br
18 יח זכר-זאת--אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך br
19 יט אל-תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל-תשכח לנצח br
20 כ הבט לברית כי מלאו מחשכי-ארץ נאות חמס br
21 כא אל-ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך br
22 כב קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני-נבל כל-היום br
23 כג אל-תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד