1 Chi si separa dagli altri cerca la propria soddisfazione e s’arrabbia contro tutto ciò ch’è profittevole.2 Lo stolto prende piacere, non nella prudenza, ma soltanto nel manifestare ciò che ha nel cuore.3 Quando viene l’empio, viene anche lo sprezzo; e, con la vergogna, viene l’obbrobrio.4 Le parole della bocca d’un uomo sono acque profonde; la fonte di sapienza è un rivo che scorre perenne.5 Non è bene aver per l’empio de’ riguardi personali, per far torto al giusto nel giudizio.6 Le labbra dello stolto menano alle liti, e la sua bocca chiama le percosse.7 La bocca dello stolto è la sua rovina, e le sue labbra sono un laccio per l’anima sua.8 Le parole del maldicente son come ghiottonerie, e penetrano fino nell’intimo delle viscere.9 Anche colui ch’è infingardo nel suo lavoro è fratello del dissipatore.10 Il nome dell’Eterno è una forte torre; il giusto vi corre, e vi trova un alto rifugio.11 I beni del ricco son la sua città forte; son come un’alta muraglia… nella sua immaginazione.12 Prima della rovina, il cuor dell’uomo s’innalza, ma l’umiltà precede la gloria.13 Chi risponde prima d’aver ascoltato, mostra la sua follia, e rimane confuso.14 Lo spirito dell’uomo lo sostiene quand’egli è infermo; ma lo spirito abbattuto chi lo solleverà?15 Il cuore dell’uomo intelligente acquista la scienza, e l’orecchio dei savi la cerca.16 I regali che uno fa gli apron la strada e gli dànno adito ai grandi.17 Il primo a perorare la propria causa par che abbia ragione; ma vien l’altra parte, e scruta quello a fondo.18 La sorte fa cessare le liti e decide fra i grandi.19 Un fratello offeso è più inespugnabile d’una città forte; e le liti tra fratelli son come le sbarre d’un castello.20 Col frutto della sua bocca l’uomo sazia il corpo; si sazia col provento delle sue labbra.21 Morte e vita sono in potere della lingua; chi l’ama ne mangerà i frutti.22 Chi ha trovato moglie ha trovato un bene e ha ottenuto un favore dall’Eterno.23 Il povero parla supplicando, il ricco risponde con durezza.24 Chi ha molti amici li ha per sua disgrazia; ma v’è tale amico, ch’è più affezionato d’un fratello.

1 א   לתאוה יבקש נפרד    בכל-תושיה יתגלע br 2 ב   לא-יחפץ כסיל בתבונה    כי אם-בהתגלות לבו br 3 ג   בבוא-רשע בא גם-בוז    ועם-קלון חרפה br 4 ד   מים עמקים דברי פי-איש    נחל נבע מקור חכמה br 5 ה   שאת פני-רשע לא-טוב--    להטות צדיק במשפט br 6 ו   שפתי כסיל יבאו בריב    ופיו למהלמות יקרא br 7 ז   פי-כסיל מחתה-לו    ושפתיו מוקש נפשו br 8 ח   דברי נרגן כמתלהמים    והם ירדו חדרי-בטן br 9 ט   גם מתרפה במלאכתו--    אח הוא לבעל משחית br 10 י   מגדל-עז שם יהוה    בו-ירוץ צדיק ונשגב br 11 יא   הון עשיר קרית עזו    וכחומה נשגבה במשכתו br 12 יב   לפני-שבר יגבה לב-איש    ולפני כבוד ענוה br 13 יג   משיב דבר בטרם ישמע--    אולת היא-לו וכלמה br 14 יד   רוח-איש יכלכל מחלהו    ורוח נכאה מי ישאנה br 15 טו   לב נבון יקנה-דעת    ואזן חכמים תבקש-דעת br 16 טז   מתן אדם ירחיב לו    ולפני גדלים ינחנו br 17 יז   צדיק הראשון בריבו    יבא- (ובא-) רעהו וחקרו br 18 יח   מדינים ישבית הגורל    ובין עצומים יפריד br 19 יט   אח--נפשע מקרית-עז    ומדונים (ומדינים) כבריח ארמון br 20 כ   מפרי פי-איש תשבע בטנו    תבואת שפתיו ישבע br 21 כא   מות וחיים ביד-לשון    ואהביה יאכל פריה br 22 כב   מצא אשה מצא טוב    ויפק רצון מיהוה br 23 כג   תחנונים ידבר-רש    ועשיר יענה עזות br 24 כד   איש רעים להתרעע    ויש אהב דבק מאח