1 Figliuol mio, sta’ attento alla mia sapienza, inclina l’orecchio alla mia intelligenza,

2 affinché tu conservi l’accorgimento, e le tue labbra ritengano la scienza.

3 Poiché le labbra dell’adultera stillano miele, e la sua bocca è più morbida dell’olio;

4 ma la fine cui mena è amara come l’assenzio, è acuta come una spada a due tagli.

5 I suoi piedi scendono alla morte, i suoi passi fan capo al soggiorno dei defunti.

6 Lungi dal prendere il sentiero della vita, le sue vie sono erranti, e non sa dove va.

7 Or dunque, figliuoli, ascoltatemi, e non vi dipartite dalle parole della mia bocca.

8 Tieni lontana da lei la tua via, e non t’accostare alla porta della sua casa,

9 per non dare ad altri il fiore della tua gioventù, e i tuoi anni al tiranno crudele;

10 perché degli stranieri non si sazino de’ tuoi beni, e le tue fatiche non vadano in casa d’altri;

11 perché tu non abbia a gemere quando verrà la tua fine, quando la tua carne e il tuo corpo saran consumati,

12 e tu non dica: "Come ho fatto a odiare la correzione, come ha potuto il cuor mio sprezzare la riprensione?

13 come ho fatto a non ascoltare la voce di chi m’ammaestrava, e a non porger l’orecchio a chi m’insegnava?

14 poco mancò che non mi trovassi immerso in ogni male, in mezzo al popolo ed all’assemblea".

15 Bevi l’acqua della tua cisterna, l’acqua viva del tuo pozzo

16 Le tue fonti debbon esse spargersi al di fuori? e i tuoi rivi debbon essi scorrer per le strade?

17 Siano per te solo, e non per degli stranieri con te.

18 Sia benedetta la tua fonte, e vivi lieto con la sposa della tua gioventù.

19 Cerva d’amore, cavriola di grazia, le sue carezze t’inebrino in ogni tempo, e sii del continuo rapito nell’affetto suo.

20 E perché, figliuol mio, t’invaghiresti d’un’estranea, e abbracceresti il seno della donna altrui?

21 Ché le vie dell’uomo stan davanti agli occhi dell’Eterno, il quale osserva tutti i sentieri di lui.

22 L’empio sarà preso nelle proprie iniquità, e tenuto stretto dalle funi del suo peccato.

23 Egli morrà per mancanza di correzione, andrà vacillando per la grandezza della sua follia.

1 א   בני לחכמתי הקשיבה    לתבונתי הט-אזנך br

2 ב   לשמר מזמות    ודעת שפתיך ינצרו br

3 ג   כי נפת תטפנה שפתי זרה    וחלק משמן חכה br

4 ד   ואחריתה מרה כלענה    חדה כחרב פיות br

5 ה   רגליה ירדות מות    שאול צעדיה יתמכו br

6 ו   ארח חיים פן-תפלס    נעו מעגלתיה לא תדע

7 ז   ועתה בנים שמעו-לי    ואל-תסורו מאמרי-פי br

8 ח   הרחק מעליה דרכך    ואל-תקרב אל-פתח ביתה br

9 ט   פן-תתן לאחרים הודך    ושנתיך לאכזרי br

10 י   פן-ישבעו זרים כחך    ועצביך בבית נכרי br

11 יא   ונהמת באחריתך    בכלות בשרך ושארך br

12 יב   ואמרת--איך שנאתי מוסר    ותוכחת נאץ לבי br

13 יג   ולא-שמעתי בקול מורי    ולמלמדי לא-הטיתי אזני br

14 יד   כמעט הייתי בכל-רע--    בתוך קהל ועדה br

15 טו   שתה-מים מבורך    ונזלים מתוך בארך br

16 טז   יפוצו מעינתיך חוצה    ברחבות פלגי-מים br

17 יז   יהיו-לך לבדך    ואין לזרים אתך br

18 יח   יהי-מקורך ברוך    ושמח מאשת נעורך br

19 יט   אילת אהבים    ויעלת-חן br דדיה ירוך בכל-עת    באהבתה תשגה תמיד br

20 כ   ולמה תשגה בני בזרה    ותחבק חק נכריה br

21 כא   כי נכח עיני יהוה--דרכי-איש    וכל-מעגלתיו מפלס br

22 כב   עוונתיו--ילכדנו את-הרשע    ובחבלי חטאתו יתמך br

23 כג   הוא--ימות באין מוסר    וברב אולתו ישגה