1 The word that came to Jeremiah from the LORD, saying:2 'Hear ye the words of this covenant, and speak unto the men of Judah, and to the inhabitants of Jerusalem;3 and say thou unto them: Thus saith the LORD, the God of Israel: Cursed be the man that heareth not the words of this covenant,4 which I commanded your fathers in the day that I brought them forth out of the land of Egypt, out of the iron furnace, saying: Hearken to My voice, and do them, according to all which I command you; so shall ye be My people, and I will be your God;5 that I may establish the oath which I swore unto your fathers, to give them a land flowing with milk and honey, as at this day.' Then answered I, and said: 'Amen, O LORD.'6 And the LORD said unto me: 'Proclaim all these words in the cities of Judah, and in the streets of Jerusalem, saying: Hear ye the words of this covenant, and do them.7 For I earnestly forewarned your fathers in the day that I brought them up out of the land of Egypt, even unto this day, forewarning betimes and often, saying: Hearken to My voice.8 Yet they hearkened not, nor inclined their ear, but walked every one in the stubbornness of their evil heart; therefore I brought upon them all the words of this covenant, which I commanded them to do, but they did them not.'9 And the LORD said unto me: 'A conspiracy is found among the men of Judah, and among the inhabitants of Jerusalem.10 They are turned back to the iniquities of their forefathers, who refused to hear My words; and they are gone after other gods to serve them; the house of Israel and the house of Judah have broken My covenant which I made with their fathers.11 Therefore thus saith the LORD: Behold, I will bring evil upon them, which they shall not be able to escape; and though they shall cry unto Me, I will not hearken unto them.12 Then shall the cities of Judah and the inhabitants of Jerusalem go and cry unto the gods unto whom they offer; but they shall not save them at all in the time of their trouble.13 For according to the number of thy cities are thy gods, O Judah; and according to the number of the streets of Jerusalem have ye set up altars to the shameful thing, even altars to offer unto Baal.14 Therefore pray not thou for this people, neither lift up cry nor prayer for them; for I will not hear them in the time that they cry unto Me for their trouble.'15 What hath My beloved to do in My house, seeing she hath wrought lewdness with many, and the hallowed flesh is passed from thee? When thou doest evil, then thou rejoicest.16 The LORD called thy name a leafy olive-tree, fair with goodly fruit; with the noise of a great tumult He hath kindled fire upon it, and the branches of it are broken.17 For the LORD of hosts, that planted thee, hath pronounced evil against thee, because of the evil of the house of Israel and of the house of Judah, which they have wrought for themselves in provoking Me by offering unto Baal.18 And the LORD gave me knowledge of it, and I knew it; then Thou showedst me their doings.19 But I was like a docile lamb that is led to the slaughter; and I knew not that they had devised devices against me: 'Let us destroy the tree with the fruit thereof, and let us cut him off from the land of the living, that his name may be no more remembered.'20 But, O LORD of hosts, that judgest righteously, that triest the reins and the heart, let me see Thy vengeance on them; for unto Thee have I revealed my cause.21 Therefore thus saith the LORD concerning the men of Anathoth, that seek thy life, saying: 'Thou shalt not prophesy in the name of the LORD, that thou die not by our hand';22 therefore thus saith the LORD of hosts: Behold, I will punish them; the young men shall die by the sword, their sons and their daughters shall die by famine;23 And there shall be no remnant unto them; for I will bring evil upon the men of Anathoth, even the year of their visitation.

1 הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה לאמר׃2 שמעו את דברי הברית הזאת ודברתם אל איש יהודה ועל ישבי ירושלם׃3 ואמרת אליהם כה אמר יהוה אלהי ישראל ארור האיש אשר לא ישמע את דברי הברית הזאת׃4 אשר צויתי את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים מכור הברזל לאמר שמעו בקולי ועשיתם אותם ככל אשר אצוה אתכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים׃5 למען הקים את השבועה אשר נשבעתי לאבותיכם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש כיום הזה ואען ואמר אמן יהוה׃6 ויאמר יהוה אלי קרא את כל הדברים האלה בערי יהודה ובחצות ירושלם לאמר שמעו את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם׃7 כי העד העדתי באבותיכם ביום העלותי אותם מארץ מצרים ועד היום הזה השכם והעד לאמר שמעו בקולי׃8 ולא שמעו ולא הטו את אזנם וילכו איש בשרירות לבם הרע ואביא עליהם את כל דברי הברית הזאת אשר צויתי לעשות ולא עשו׃9 ויאמר יהוה אלי נמצא קשר באיש יהודה ובישבי ירושלם׃10 שבו על עונת אבותם הראשנים אשר מאנו לשמוע את דברי והמה הלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם הפרו בית ישראל ובית יהודה את בריתי אשר כרתי את אבותם׃11 לכן כה אמר יהוה הנני מביא אליהם רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה וזעקו אלי ולא אשמע אליהם׃12 והלכו ערי יהודה וישבי ירושלם וזעקו אל האלהים אשר הם מקטרים להם והושע לא יושיעו להם בעת רעתם׃13 כי מספר עריך היו אלהיך יהודה ומספר חצות ירושלם שמתם מזבחות לבשת מזבחות לקטר לבעל׃14 ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה כי אינני שמע בעת קראם אלי בעד רעתם׃15 מה לידידי בביתי עשותה המזמתה הרבים ובשר קדש יעברו מעליך כי רעתכי אז תעלזי׃16 זית רענן יפה פרי תאר קרא יהוה שמך לקול המולה גדלה הצית אש עליה ורעו דליותיו׃17 ויהוה צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה בגלל רעת בית ישראל ובית יהודה אשר עשו להם להכעסני לקטר לבעל׃18 ויהוה הודיעני ואדעה אז הראיתני מעלליהם׃19 ואני ככבש אלוף יובל לטבוח ולא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא יזכר עוד׃20 ויהוה צבאות שפט צדק בחן כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את ריבי׃21 לכן כה אמר יהוה על אנשי ענתות המבקשים את נפשך לאמר לא תנבא בשם יהוה ולא תמות בידנו׃22 לכן כה אמר יהוה צבאות הנני פקד עליהם הבחורים ימתו בחרב בניהם ובנותיהם ימתו ברעב׃23 ושארית לא תהיה להם כי אביא רעה אל אנשי ענתות שנת פקדתם׃