1 Thus said the LORD unto me: 'Go, and get thee a linen girdle, and put it upon thy loins, and put it not in water.'2 So I got a girdle according to the word of the LORD, and put it upon my loins.3 And the word of the LORD came unto me the second time, saying:4 'Take the girdle that thou hast gotten, which is upon thy loins, and arise, go to Perath, and hide it there in a cleft of the rock.'5 So I went, and hid it in Perath, as the LORD commanded me.6 And it came to pass after many days, that the LORD said unto me: 'Arise, go to Perath, and take the girdle from thence, which I commanded thee to hide there.'7 Then I went to Perath, and digged, and took the girdle from the place where I had hid it; and, behold, the girdle was marred, it was profitable for nothing.8 Then the word of the LORD came unto me, saying:9 Thus saith the LORD: After this manner will I mar the pride of Judah, and the great pride of Jerusalem,10 even this evil people, that refuse to hear My words, that walk in the stubbornness of their heart, and are gone after other gods to serve them, and to worship them, that it be as this girdle, which is profitable for nothing.11 For as the girdle cleaveth to the loins of a man, so have I caused to cleave unto Me the whole house of Israel and the whole house of Judah, saith the LORD, that they might be unto Me for a people, and for a name, and for a praise, and for a glory; but they would not hearken.12 Moreover thou shalt speak unto them this word: Thus saith the LORD, the God of Israel: 'Every bottle is filled with wine'; and when they shall say unto thee: 'Do we not know that every bottle is filled with wine?'13 Then shalt thou say unto them: Thus saith the LORD: Behold, I will fill all the inhabitants of this land, even the kings that sit upon David's throne, and the priests, and the prophets, and all the inhabitants of Jerusalem, with drunkenness.14 And I will dash them one against another, even the fathers and the sons together, saith the LORD; I will not pity, nor spare, nor have compassion, that I should not destroy them.15 Hear ye, and give ear, be not proud; for the LORD hath spoken.16 Give glory to the LORD your God, before it grow dark, and before your feet stumble upon the mountains of twilight, and, while ye look for light, He turn it into the shadow of death, and make it gross darkness.17 But if ye will not hear it, my soul shall weep in secret for your pride; and mine eyes shall weep sore, and run down with tears, because the LORD'S flock is carried away captive.18 Say thou unto the king and to the queen-mother: 'Sit ye down low; for your headtires are come down, even your beautiful crown.'19 The cities of the South are shut up, and there is none to open them; Judah is carried away captive all of it; it is wholly carried away captive.20 Lift up your eyes, and behold them that come from the north; where is the flock that was given thee, thy beautiful flock?21 What wilt thou say, when He shall set the friends over thee as head, whom thou thyself hast trained against thee? Shall not pangs take hold of thee, as of a woman in travail?22 And if thou say in thy heart: 'Wherefore are these things befallen me?'--for the greatness of thine iniquity are thy skirts uncovered, and thy heels suffer violence.23 Can the Ethiopian change his skin, or the leopard his spots? Then may ye also do good, that are accustomed to do evil.24 Therefore will I scatter them, as the stubble that passeth away by the wind of the wilderness.25 This is thy lot, the portion measured unto thee from Me, saith the LORD; because thou hast forgotten Me, and trusted in falsehood.26 Therefore will I also uncover thy skirts upon thy face, and thy shame shall appear.27 Thine adulteries, and thy neighings, the lewdness of thy harlotry, on the hills in the field have I seen thy detestable acts. Woe unto thee, O Jerusalem! thou wilt not be made clean! When shall it ever be?

1 כה אמר יהוה אלי הלוך וקנית לך אזור פשתים ושמתו על מתניך ובמים לא תבאהו׃2 ואקנה את האזור כדבר יהוה ואשם על מתני׃3 ויהי דבר יהוה אלי שנית לאמר׃4 קח את האזור אשר קנית אשר על מתניך וקום לך פרתה וטמנהו שם בנקיק הסלע׃5 ואלך ואטמנהו בפרת כאשר צוה יהוה אותי׃6 ויהי מקץ ימים רבים ויאמר יהוה אלי קום לך פרתה וקח משם את האזור אשר צויתיך לטמנו שם׃7 ואלך פרתה ואחפר ואקח את האזור מן המקום אשר טמנתיו שמה והנה נשחת האזור לא יצלח לכל׃8 ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃9 כה אמר יהוה ככה אשחית את גאון יהודה ואת גאון ירושלם הרב׃10 העם הזה הרע המאנים לשמוע את דברי ההלכים בשררות לבם וילכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ויהי כאזור הזה אשר לא יצלח לכל׃11 כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל ואת כל בית יהודה נאם יהוה להיות לי לעם ולשם ולתהלה ולתפארת ולא שמעו׃12 ואמרת אליהם את הדבר הזה כה אמר יהוה אלהי ישראל כל נבל ימלא יין ואמרו אליך הידע לא נדע כי כל נבל ימלא יין׃13 ואמרת אליהם כה אמר יהוה הנני ממלא את כל ישבי הארץ הזאת ואת המלכים הישבים לדוד על כסאו ואת הכהנים ואת הנביאים ואת כל ישבי ירושלם שכרון׃14 ונפצתים איש אל אחיו והאבות והבנים יחדו נאם יהוה לא אחמול ולא אחוס ולא ארחם מהשחיתם׃15 שמעו והאזינו אל תגבהו כי יהוה דבר׃16 תנו ליהוה אלהיכם כבוד בטרם יחשך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף וקויתם לאור ושמה לצלמות ישית לערפל׃17 ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר יהוה׃18 אמר למלך ולגבירה השפילו שבו כי ירד מראשותיכם עטרת תפארתכם׃19 ערי הנגב סגרו ואין פתח הגלת יהודה כלה הגלת שלומים׃20 שאי עיניכם וראי הבאים מצפון איה העדר נתן לך צאן תפארתך׃21 מה תאמרי כי יפקד עליך ואת למדת אתם עליך אלפים לראש הלוא חבלים יאחזוך כמו אשת לדה׃22 וכי תאמרי בלבבך מדוע קראני אלה ברב עונך נגלו שוליך נחמסו עקביך׃23 היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו גם אתם תוכלו להיטיב למדי הרע׃24 ואפיצם כקש עובר לרוח מדבר׃25 זה גורלך מנת מדיך מאתי נאם יהוה אשר שכחת אותי ותבטחי בשקר׃26 וגם אני חשפתי שוליך על פניך ונראה קלונך׃27 נאפיך ומצהלותיך זמת זנותך על גבעות בשדה ראיתי שקוציך אוי לך ירושלם לא תטהרי אחרי מתי עד׃