1 Job prit la parole et dit:2 Oh! s'il était possible de peser ma douleur, Et si toutes mes calamités étaient sur la balance,3 Elles seraient plus pesantes que le sable de la mer; Voilà pourquoi mes paroles vont jusqu'à la folie!4 Car les flèches du Tout-Puissant m'ont percé, Et mon âme en suce le venin; Les terreurs de Dieu se rangent en bataille contre moi.5 L'âne sauvage crie-t-il auprès de l'herbe tendre? Le boeuf mugit-il auprès de son fourrage?6 Peut-on manger ce qui est fade et sans sel? Y a-t-il de la saveur dans le blanc d'un oeuf?7 Ce que je voudrais ne pas toucher, C'est là ma nourriture, si dégoûtante soit-elle!8 Puisse mon voeu s'accomplir, Et Dieu veuille réaliser mon espérance!9 Qu'il plaise à Dieu de m'écraser, Qu'il étende sa main et qu'il m'achève!10 Il me restera du moins une consolation, Une joie dans les maux dont il m'accable: Jamais je n'ai transgressé les ordres du Saint.11 Pourquoi espérer quand je n'ai plus de force? Pourquoi attendre quand ma fin est certaine?12 Ma force est-elle une force de pierre? Mon corps est-il d'airain?13 Ne suis-je pas sans ressource, Et le salut n'est-il pas loin de moi?14 Celui qui souffre a droit à la compassion de son ami, Même quand il abandonnerait la crainte du Tout-Puissant.15 Mes frères sont perfides comme un torrent, Comme le lit des torrents qui disparaissent.16 Les glaçons en troublent le cours, La neige s'y précipite;17 Viennent les chaleurs, et ils tarissent, Les feux du soleil, et leur lit demeure à sec.18 Les caravanes se détournent de leur chemin, S'enfoncent dans le désert, et périssent.19 Les caravanes de Théma fixent le regard, Les voyageurs de Séba sont pleins d'espoir;20 Ils sont honteux d'avoir eu confiance, Ils restent confondus quand ils arrivent.21 Ainsi, vous êtes comme si vous n'existiez pas; Vous voyez mon angoisse, et vous en avez horreur!22 Vous ai-je dit: Donnez-moi quelque chose, Faites en ma faveur des présents avec vos biens,23 Délivrez-moi de la main de l'ennemi, Rachetez-moi de la main des méchants?24 Instruisez-moi, et je me tairai; Faites-moi comprendre en quoi j'ai péché.25 Que les paroles vraies sont persuasives! Mais que prouvent vos remontrances?26 Voulez-vous donc blâmer ce que j'ai dit, Et ne voir que du vent dans les discours d'un désespéré?27 Vous accablez un orphelin, Vous persécutez votre ami.28 Regardez-moi, je vous prie! Vous mentirais-je en face?29 Revenez, ne soyez pas injustes; Revenez, et reconnaissez mon innocence.30 Y a-t-il de l'iniquité sur ma langue, Et ma bouche ne discerne-t-elle pas le mal?

1 א                   ויען איוב ויאמר br 2 ב   לו--שקול ישקל כעשי    והיתי (והותי) במאזנים ישאו-יחד br 3 ג   כי-עתה--מחול ימים יכבד    על-כן דברי לעו br 4 ד   כי חצי שדי עמדי--אשר חמתם שתה רוחי    בעותי אלוה יערכוני br 5 ה   הינהק-פרא עלי-דשא    אם יגעה-שור על-בלילו br 6 ו   היאכל תפל מבלי-מלח    אם-יש-טעם בריר חלמות br 7 ז   מאנה לנגוע נפשי    המה כדוי לחמי br 8 ח   מי-יתן תבוא שאלתי    ותקותי יתן אלוה br 9 ט   ויאל אלוה וידכאני    יתר ידו ויבצעני br 10 י   ותהי-עוד נחמתי--    ואסלדה בחילה לא יחמול br כי-לא כחדתי    אמרי קדוש br 11 יא   מה-כחי כי-איחל    ומה-קצי כי-אאריך נפשי br 12 יב   אם-כח אבנים כחי    אם-בשרי נחוש br 13 יג   האם אין עזרתי בי    ותשיה נדחה ממני br 14 יד   למס מרעהו חסד    ויראת שדי יעזוב br 15 טו   אחי בגדו כמו-נחל    כאפיק נחלים יעברו br 16 טז   הקדרים מני-קרח    עלימו יתעלם-שלג br 17 יז   בעת יזרבו נצמתו    בחמו נדעכו ממקומם br 18 יח   ילפתו ארחות דרכם    יעלו בתהו ויאבדו br 19 יט   הביטו ארחות תמא    הליכת שבא קוו-למו br 20 כ   בשו כי-בטח    באו עדיה ויחפרו br 21 כא   כי-עתה הייתם לא    תראו חתת ותיראו br 22 כב   הכי-אמרתי הבו לי    ומכחכם שחדו בעדי br 23 כג   ומלטוני מיד-צר    ומיד עריצים תפדוני br 24 כד   הורוני ואני אחריש    ומה-שגיתי הבינו לי br 25 כה   מה-נמרצו אמרי-ישר    ומה-יוכיח הוכח מכם br 26 כו   הלהוכח מלים תחשבו    ולרוח אמרי נואש br 27 כז   אף-על-יתום תפילו    ותכרו על-ריעכם br 28 כח   ועתה הואילו פנו-בי    ועל-פניכם אם-אכזב br 29 כט   שובו-נא אל-תהי עולה    ושבי (ושבו) עוד צדקי-בה br 30 ל   היש-בלשוני עולה    אם-חכי לא-יבין הוות