1 In the days when the judges ruled, "there was a famine in the land. So a man from Bethlehem in Judah, together with his wife and two sons, went to live for a while in the country of Moab.
2 The man's name was Elimelek, his wife's name was Naomi, and the names of his two sons were Mahlon and Kilion. They were Ephrathites from Bethlehem, Judah. And they went to Moab and lived there.
3 Now Elimelek, Naomi's husband, died, and she was left with her two sons.
4 They married Moabite women, one named Orpah and the other Ruth. After they had lived there about ten years,
5 both Mahlon and Kilion also died, and Naomi was left without her two sons and her husband.
6 When Naomi heard in Moab that the LORD had come to the aid of his people by providing food for them, she and her daughters-in-law prepared to return home from there.
7 With her two daughters-in-law she left the place where she had been living and set out on the road that would take them back to the land of Judah.
8 Then Naomi said to her two daughters-in-law, "Go back, each of you, to your mother's home. May the LORD show you kindness, as you have shown kindness to your dead husbands and to me.
9 May the LORD grant that each of you will find rest in the home of another husband." Then she kissed them goodbye and they wept aloud
10 and said to her, "We will go back with you to your people."
11 But Naomi said, "Return home, my daughters. Why would you come with me? Am I going to have any more sons, who could become your husbands?
12 Return home, my daughters; I am too old to have another husband. Even if I thought there was still hope for me —even if I had a husband tonight and then gave birth to sons —
13 would you wait until they grew up? Would you remain unmarried for them? No, my daughters. It is more bitter for me than for you, because the LORD's hand has turned against me!"
14 At this they wept aloud again. Then Orpah kissed her mother-in-law goodbye, but Ruth clung to her.
15 "Look," said Naomi, "your sister-in-law is going back to her people and her gods. Go back with her."
16 But Ruth replied, "Don't urge me to leave you or to turn back from you. Where you go I will go, and where you stay I will stay. Your people will be my people and your God my God.
17 Where you die I will die, and there I will be buried. May the LORD deal with me, be it ever so severely, if even death separates you and me."
18 When Naomi realized that Ruth was determined to go with her, she stopped urging her.
19 So the two women went on until they came to Bethlehem. When they arrived in Bethlehem, the whole town was stirred because of them, and the women exclaimed, "Can this be Naomi?"
20 "Don't call me Naomi, "" she told them. "Call me Mara, "because the Almighty "has made my life very bitter.
21 I went away full, but the LORD has brought me back empty. Why call me Naomi? The LORD has afflicted "me; the Almighty has brought misfortune upon me."
22 So Naomi returned from Moab accompanied by Ruth the Moabite, her daughter-in-law, arriving in Bethlehem as the barley harvest was beginning.
1 ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו׃
2 ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה ויבאו שדי מואב ויהיו שם׃
3 וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה׃
4 וישאו להם נשים מאביות שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים׃
5 וימותו גם שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה׃
6 ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב כי פקד יהוה את עמו לתת להם לחם׃
7 ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלתיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה׃
8 ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה יעשה יהוה עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי׃
9 יתן יהוה לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה׃
10 ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך׃
11 ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים׃
12 שבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים׃
13 הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנתי כי מר לי מאד מכם כי יצאה בי יד יהוה׃
14 ותשנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה׃
15 ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך׃
16 ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי׃
17 באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך׃
18 ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה׃
19 ותלכנה שתיהם עד באנה בית לחם ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי׃
20 ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי המר שדי לי מאד׃
21 אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוה למה תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושדי הרע לי׃
22 ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים׃