1 Then Yahweh said to me, "Though Moses and Samuel stood before me, yet my mind would not turn toward this people. Cast them out of my sight, and let them go out! 2 It will happen when they ask you, ‘Where shall we go out?’ then you shall tell them, ‘Yahweh says:
"Such as are for death, to death;
such as are for the sword, to the sword;
such as are for the famine, to the famine;
and such as are for captivity, to captivity."’
3 "I will appoint over them four kinds," says Yahweh: "the sword to kill, the dogs to tear, the birds of the sky, and the animals of the earth, to devour and to destroy. 4 I will cause them to be tossed back and forth among all the kingdoms of the earth, because of Manasseh, the son of Hezekiah, king of Judah, for that which he did in Jerusalem.
5 For who will have pity on you, Jerusalem?
Who will mourn you?
Who will come to ask of your welfare?
6 You have rejected me," says Yahweh.
"You have gone backward.
Therefore I have stretched out my hand against you
and destroyed you.
I am weary of showing compassion.
7 I have winnowed them with a fan in the gates of the land.
I have bereaved them of children.
I have destroyed my people.
They didn’t return from their ways.
8 Their widows are increased more than the sand of the seas.
I have brought on them against the mother of the young men a destroyer at noonday.
I have caused anguish and terrors to fall on her suddenly.
9 She who has borne seven languishes.
She has given up the spirit.
Her sun has gone down while it was yet day.
She has been disappointed and confounded.
I will deliver their residue to the sword before their enemies," says Yahweh.
10 Woe is me, my mother, that you have borne me, a man of strife,
and a man of contention to the whole earth!
I have not lent, neither have men lent to me;
yet every one of them curses me.
11 Yahweh said,
"Most certainly I will strengthen you for good.
Most certainly I will cause the enemy to make supplication to you in the time of evil
and in the time of affliction.
12 Can one break iron,
even iron from the north, and bronze?
13 I will give your substance and your treasures for a plunder without price,
and that for all your sins,
even in all your borders.
14 I will make them to pass with your enemies into a land which you don’t know;
for a fire is kindled in my anger,
which will burn on you."
15 Yahweh, you know.
Remember me, visit me,
and avenge me of my persecutors.
You are patient, so don’t take me away.
Know that for your sake I have suffered reproach.
16 Your words were found,
and I ate them.
Your words were to me a joy and the rejoicing of my heart,
for I am called by your name, Yahweh, God of Armies.
17 I didn’t sit in the assembly of those who make merry and rejoice.
I sat alone because of your hand,
for you have filled me with indignation.
18 Why is my pain perpetual,
and my wound incurable,
which refuses to be healed?
Will you indeed be to me as a deceitful brook,
like waters that fail?
19 Therefore Yahweh says,
"If you return, then I will bring you again,
that you may stand before me;
and if you take out the precious from the vile,
you will be as my mouth.
They will return to you,
but you will not return to them.
20 I will make you to this people a fortified bronze wall.
They will fight against you,
but they will not prevail against you;
for I am with you to save you
and to deliver you," says Yahweh.
21 "I will deliver you out of the hand of the wicked,
and I will redeem you out of the hand of the terrible."
1 א ויאמר יהוה אלי אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו
2 ב והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר יהוה אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי
3 ג ופקדתי עליהם ארבע משפחות נאם יהוה את החרב להרג ואת הכלבים לסחב ואת עוף השמים ואת בהמת הארץ לאכל ולהשחית
4 ד ונתתים לזועה (לזעוה) לכל ממלכות הארץ--בגלל מנשה בן יחזקיהו מלך יהודה על אשר עשה בירושלם
5 ה כי מי יחמל עליך ירושלם ומי ינוד לך ומי יסור לשאל לשלם לך
6 ו את נטשת אתי נאם יהוה אחור תלכי ואט את ידי עליך ואשחיתך נלאיתי הנחם
7 ז ואזרם במזרה בשערי הארץ שכלתי אבדתי את עמי מדרכיהם לוא שבו
8 ח עצמו לי אלמנותו מחול ימים הבאתי להם על אם בחור שדד בצהרים הפלתי עליה פתאם עיר ובהלות
9 ט אמללה ילדת השבעה נפחה נפשה באה (בא) שמשה בעד יומם--בושה וחפרה ושאריתם לחרב אתן לפני איביהם--נאם יהוה {ס}
10 י אוי לי אמי--כי ילדתני איש ריב ואיש מדון לכל הארץ לא נשיתי ולא נשו בי כלה מקללוני {ס}
11 יא אמר יהוה אם לא שרותך (שריתיך) לטוב אם לוא הפגעתי בך בעת רעה ובעת צרה--את האיב
12 יב הירע ברזל ברזל מצפון ונחשת
13 יג חילך ואוצרותיך לבז אתן לא במחיר ובכל חטאותיך ובכל גבוליך
14 יד והעברתי את איביך בארץ לא ידעת כי אש קדחה באפי עליכם תוקד {ס}
15 טו אתה ידעת יהוה זכרני ופקדני והנקם לי מרדפי--אל לארך אפך תקחני דע שאתי עליך חרפה
16 טז נמצאו דבריך ואכלם ויהי דבריך (דברך) לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך עלי יהוה אלהי צבאות {ס}
17 יז לא ישבתי בסוד משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מלאתני
18 יח למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא--היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו {ס}
19 יט לכן כה אמר יהוה אם תשוב ואשיבך לפני תעמד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישבו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם
20 כ ונתתיך לעם הזה לחומת נחשת בצורה ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני להושיעך ולהצילך נאם יהוה
21 כא והצלתיך מיד רעים ופדתיך מכף ערצים {ס}