1 א אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר--לפני האלהים  כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים

2 ב כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים

3 ג כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו--כי אין חפץ בכסילים  את אשר תדר שלם

4 ד טוב אשר לא תדר--משתדור ולא תשלם

5 ה אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא  למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך

6 ו כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה  כי את האלהים ירא

7 ז אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה--אל תתמה על החפץ  כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם

8 ח ויתרון ארץ בכל היא (הוא)--מלך לשדה נעבד

9 ט אהב כסף לא ישבע כסף ומי אהב בהמון לא תבואה גם זה הבל

10 י ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראית (ראות) עיניו

11 יא מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר--איננו מניח לו לישון

12 יב יש רעה חולה ראיתי תחת השמש  עשר שמור לבעליו לרעתו

13 יג ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה

14 יד כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שילך בידו

15 טו וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח

16 טז גם כל ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף

17 יז הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש מספר ימי חיו אשר נתן לו האלהים--כי הוא חלקו

18 יח גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את חלקו ולשמח בעמלו--זה מתת אלהים היא

19 יט כי לא הרבה יזכר את ימי חייו  כי האלהים מענה בשמחת לבו

1 Quand tu entreras dans la maison de Dieu, prends garde à ton pied, et approche-toi pour écouter, plutôt que pour offrir le sacrifice des insensés; car ils ne savent pas le mal qu'ils font.

2 Ne te presse pas d'ouvrir la bouche, et que ton coeur ne se hâte point de prononcer quelque parole devant Dieu; car Dieu est aux cieux, et toi sur la terre; c'est pourquoi, use de peu de paroles.

3 Car, comme le songe naît de la multitude des occupations, ainsi la voix des fous se fait connaître par la multitude des paroles.

4 Quand tu auras fait un voeu à Dieu, ne diffère point de l'accomplir; car il ne prend point plaisir aux insensés. Accomplis donc le voeu que tu as fait.

5 Il vaut mieux que tu ne fasses point de voeux, que d'en faire, et de ne pas les accomplir.

6 Ne permets pas à ta bouche de te faire pécher, et ne dis pas devant l'envoyé de Dieu, que c'est une erreur. Pourquoi Dieu s'irriterait-il de tes paroles, et détruirait-il l'ouvrage de tes mains?

7 Car, comme dans la multitude des songes il y a de la vanité, il y en a beaucoup aussi dans la multitude des paroles; mais crains Dieu.

8 Si tu vois dans une province le pauvre opprimé, et le droit et la justice violés, ne t'étonne point de cela; car il y en a un qui est plus élevé que celui qui est élevé, et qui y prend garde, et il en est de plus élevés qu'eux.

9 Cependant l’abondance de la terre est pour tous; le roi même est serviteur des champs.

10 Celui qui aime l'argent n'est point rassasié par l'argent, ni celui qui aime l’accroissement des biens. Cela aussi est une vanité.

11 Où il y a beaucoup de bien, il y a beaucoup de gens qui le mangent; et quel avantage en a celui qui le possède, sinon qu'il le voit de ses yeux?

12 Le sommeil du travailleur est doux, soit qu'il mange peu ou beaucoup; mais le rassasiement du riche ne le laisse pas dormir.

13 Il y a un mal fâcheux que j'ai vu sous le soleil: des richesses conservées pour son malheur par celui qui les possède.

14 Et ces richesses périssent par un mauvais trafic, et s'il a engendré un fils, il n'aura rien entre les mains.

15 Et, comme il est sorti nu du sein de sa mère, il s'en retournera nu, s'en allant comme il est venu; et il n'emportera rien qu'il puisse prendre dans sa main.

16 C'est encore ici un mal fâcheux; comme il est venu, il s'en va de même; et quel avantage a-t-il d'avoir travaillé pour du vent?

17 Il mange aussi, tous les jours de sa vie, dans les ténèbres, et il a beaucoup de chagrin, de maux et d'irritation.

18 Voici ce que j'ai vu: c'est pour l'homme une chose bonne et agréable que de manger, de boire, et de jouir du bien-être, au milieu de tout le travail auquel il se livre sous le soleil, pendant les jours de vie que Dieu lui a donnés; car c'est là son partage.

19 En effet, ce que Dieu donne à tout homme, de richesses et de biens, ce dont il le fait maître, pour en manger, et pour en prendre sa part, et pour s'en réjouir au milieu de son travail, cela est un don de Dieu.

20 Car il ne se souviendra pas beaucoup des jours de sa vie, parce que Dieu lui répond par la joie de son coeur.