1 א לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים {פ}
2 ב עת ללדת ועת למות br עת לטעת ועת לעקור נטוע br
3 ג עת להרוג ועת לרפוא br עת לפרוץ ועת לבנות br
4 ד עת לבכות ועת לשחוק br עת ספוד ועת רקוד br
5 ה עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים br עת לחבוק ועת לרחק מחבק br
6 ו עת לבקש ועת לאבד br עת לשמור ועת להשליך br
7 ז עת לקרוע ועת לתפור br עת לחשות ועת לדבר br
8 ח עת לאהב ועת לשנא br עת מלחמה ועת שלום {פ}
9 ט מה יתרון העושה באשר הוא עמל
10 י ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם--לענות בו
11 יא את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם--מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף
12 יב ידעתי כי אין טוב בם--כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו
13 יג וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו--מתת אלהים היא
14 יד ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו
15 טו מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף
16 טז ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע
17 יז אמרתי אני בלבי--את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם
18 יח אמרתי אני בלבי--על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם
19 יט כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל
20 כ הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר
21 כא מי יודע רוח בני האדם--העלה היא למעלה ורוח הבהמה--הירדת היא למטה לארץ
22 כב וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו
1 A toute chose sa saison, et à toute affaire sous les cieux, son temps.
2 Il y a un temps pour naître, et un temps pour mourir; un temps pour planter, et un temps pour arracher ce qui est planté;
3 Un temps pour tuer, et un temps pour guérir; un temps pour démolir, et un temps pour bâtir;
4 Un temps pour pleurer, et un temps pour rire; un temps pour se lamenter, et un temps pour sauter de joie.
5 Un temps pour jeter des pierres, et un temps pour les ramasser; un temps pour embrasser, et un temps pour s'éloigner des embrassements;
6 Un temps pour chercher, et un temps pour laisser perdre; un temps pour conserver, et un temps pour jeter;
7 Un temps pour déchirer, et un temps pour coudre; un temps pour se taire, et un temps pour parler;
8 Un temps pour aimer, et un temps pour haïr; un temps pour la guerre, et un temps pour la paix.
9 Quel avantage celui qui travaille a-t-il de sa peine?
10 J'ai vu l'occupation que Dieu a donnée aux hommes pour s'y exercer.
11 Il a fait toute chose belle en son temps; même il a mis le monde dans leur coeur, sans que l'homme puisse toutefois comprendre, depuis le commencement jusques à la fin, l'oeuvre que Dieu fait.
12 J'ai reconnu qu'il n'y a rien de bon pour les hommes, que de se réjouir et de bien faire pendant leur vie.
13 Et même, que chacun mange et boive, et jouisse du bien-être au milieu de tout son travail, c'est un don de Dieu.
14 J'ai reconnu que tout ce que Dieu fait, subsiste à toujours; il n'y a rien à y ajouter, ni rien à en retrancher; et Dieu le fait afin qu'on le craigne.
15 Ce qui est, a déjà été, et ce qui doit être a déjà été, et Dieu ramène ce qui est passé.
16 J'ai vu encore sous le soleil, qu'au lieu établi pour juger, il y a de la méchanceté, qu'au lieu établi pour la justice, il y a de la méchanceté.
17 Et j'ai dit en mon coeur: Dieu jugera le juste et le méchant; car il y a là un temps pour tout dessein et pour toute oeuvre.
18 J'ai dit en mon coeur, au sujet des hommes, que Dieu les éprouverait, et qu'ils verraient eux-mêmes qu'ils ne sont que des bêtes.
19 Car ce qui arrive aux hommes, et ce qui arrive aux bêtes, est une même chose; telle qu'est la mort de l'un, telle est la mort de l'autre; ils ont tous un même souffle, et l'homme n'a nul avantage sur la bête; car tout est vanité.
20 Tout va en un même lieu; tout a été fait de la poussière, et tout retourne dans la poussière.
21 Qui sait si l'esprit des hommes monte en haut, et si l'esprit de la bête descend en bas dans la terre?
22 Et j'ai vu qu'il n'y a rien de mieux pour l'homme que de se réjouir de ses oeuvres; puisque c'est là sa part. Car qui le ramènera pour voir ce qui sera après lui?