1 א וזכר את בוראיך בימי בחורתיך  עד אשר לא יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ

2 ב עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם

3 ג ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות

4 ד וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה ויקום לקול הצפור וישחו כל בנות השיר

5 ה גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה  כי הלך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים

6 ו עד אשר לא ירחק (ירתק) חבל הכסף ותרוץ גלת הזהב ותשבר כד על המבוע ונרץ הגלגל אל הבור

7 ז וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה

8 ח הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל

9 ט ויתר שהיה קהלת חכם  עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה

10 י בקש קהלת למצא דברי חפץ וכתוב ישר דברי אמת

11 יא דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד

12 יב ויתר מהמה בני הזהר  עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר

13 יג big ס /big וף דבר הכל נשמע  את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם

14 יד כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט על כל נעלם  אם טוב ואם רע  {ש}

1 Mais souviens-toi de ton créateur pendant les jours de ta jeunesse, avant que les jours mauvais viennent, avant qu'arrivent les années dont tu diras: Je n'y prends point de plaisir;

2 Avant que le soleil, la lumière, la lune et les étoiles s'obscurcissent, et que les nuées reviennent après la pluie;

3 Quand les gardes de la maison trembleront, que les hommes forts se courberont, que celles qui moulent cesseront, parce qu'elles seront diminuées; que celles qui regardent par les fenêtres, seront obscurcies;

4 Et que les deux battants de la porte seront fermés sur la rue, quand s'abaissera le bruit de la meule; qu'on se lèvera au chant de l'oiseau, et que toutes les filles du chant seront abattues;

5 Et que l'on craindra ce qui est élevé, qu'on aura des terreurs en marchant, que l'amandier fleurira, que la sauterelle deviendra pesante, et que l'appétit manquera; car l'homme s'en va vers sa demeure éternelle, et ceux qui pleurent feront le tour des rues;

6 Avant que la corde d'argent se rompe, que le vase d'or se brise, que la cruche se casse sur la fontaine, et que la roue se rompe sur la citerne;

7 Avant que la poussière retourne dans la terre, comme elle y avait été, et que l'esprit retourne à Dieu qui l'a donné.

8 Vanité des vanités, dit l'Ecclésiaste, tout est vanité.

9 De plus, comme l'Ecclésiaste a été sage, il a aussi enseigné la sagesse au peuple. Il a examiné, il a sondé et mis en ordre beaucoup de sentences.

10 L'Ecclésiaste s'est appliqué à trouver des paroles agréables. Ce qui a été écrit l'a été avec droiture; ce sont des paroles de vérité.

11 Les paroles des sages sont comme des aiguillons, et réunies en recueil, elles sont comme des clous plantés. Celles-ci ont été données par un seul pasteur.

12 Du reste, mon fils, prends garde à ces choses. A faire beaucoup de livres, il n'y a point de fin, et beaucoup d'étude n'est que fatigue pour le corps.

13 Écoutons la conclusion de tout ce discours: Crains Dieu, et garde ses commandements; car c'est là le tout de l'homme.

14 Car Dieu fera venir toute oeuvre en jugement, avec tout ce qui est caché, soit bien, soit mal.