1 א ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר

2 ב החדש הזה לכם ראש חדשים  ראשון הוא לכם לחדשי השנה

3 ג דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה  ויקחו להם איש שה לבית אבת--שה לבית

4 ד ואם ימעט הבית מהיות משה--ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת  איש לפי אכלו תכסו על השה

5 ה שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו

6 ו והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל--בין הערבים

7 ז ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף--על הבתים אשר יאכלו אתו בהם

8 ח ואכלו את הבשר בלילה הזה  צלי אש ומצות על מררים יאכלהו

9 ט אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים  כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו

10 י ולא תותירו ממנו עד בקר והנתר ממנו עד בקר באש תשרפו

11 יא וככה תאכלו אתו--מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה

12 יב ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה

13 יג והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים

14 יד והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה  לדרתיכם חקת עולם תחגהו

15 טו שבעת ימים מצות תאכלו--אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם  כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל--מיום הראשן עד יום השבעי

16 טז וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם  כל מלאכה לא יעשה בהם--אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם

17 יז ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדרתיכם--חקת עולם

18 יח בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת  עד יום האחד ועשרים לחדש--בערב

19 יט שבעת ימים--שאר לא ימצא בבתיכם  כי כל אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל--בגר ובאזרח הארץ

20 כ כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות  {פ}

21 כא ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם  משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם--ושחטו הפסח

22 כב ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו--עד בקר

23 כג ועבר יהוה לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף

24 כד ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם

25 כה והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן יהוה לכם--כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת

26 כו והיה כי יאמרו אליכם בניכם  מה העבדה הזאת לכם

27 כז ואמרתם זבח פסח הוא ליהוה אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו

28 כח וילכו ויעשו בני ישראל  כאשר צוה יהוה את משה ואהרן כן עשו  {ס}

29 כט ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה

30 ל ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים  כי אין בית אשר אין שם מת

31 לא ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי--גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את יהוה כדברכם

32 לב גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אתי

33 לג ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ  כי אמרו כלנו מתים

34 לד וישא העם את בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על שכמם

35 לה ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת

36 לו ויהוה נתן את חן העם בעיני מצרים--וישאלום וינצלו את מצרים  {פ}

37 לז ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף

38 לח וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד

39 לט ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות--כי לא חמץ  כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם

40 מ ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים--שלשים שנה וארבע מאות שנה

41 מא ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות יהוה מארץ מצרים

42 מב ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים  הוא הלילה הזה ליהוה שמרים לכל בני ישראל לדרתם  {פ}

43 מג ויאמר יהוה אל משה ואהרן זאת חקת הפסח  כל בן נכר לא יאכל בו

44 מד וכל עבד איש מקנת כסף--ומלתה אתו אז יאכל בו

45 מה תושב ושכיר לא יאכל בו

46 מו בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו

47 מז כל עדת ישראל יעשו אתו

48 מח וכי יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה--המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו

49 מט תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם

50 נ ויעשו כל בני ישראל  כאשר צוה יהוה את משה ואת אהרן כן עשו  {ס}

51 נא ויהי בעצם היום הזה  הוציא יהוה את בני ישראל מארץ מצרים--על צבאתם  {פ}

1 Or l'Éternel parla à Moïse et à Aaron, au pays d'Égypte, en disant:

2 Ce mois sera pour vous le commencement des mois; il sera pour vous le premier des mois de l'année.

3 Parlez à toute l'assemblée d'Israël et dites: Qu'au dixième jour de ce mois ils prennent chacun un agneau ou un chevreau par maison de leurs pères, un agneau ou un chevreau par maison.

4 Et si la maison est trop petite pour le manger, qu'on le prenne avec son voisin le plus rapproché de sa maison, d'après le nombre des personnes; vous compterez pour l'agneau selon ce que chacun peut manger.

5 Vous aurez un agneau ou chevreau sans défaut, mâle, âgé d'un an; vous le prendrez d'entre les brebis ou d'entre les chèvres.

6 Et vous le garderez jusqu'au quatorzième jour de ce mois, et toute la communauté d'Israël assemblée l'égorgera entre les deux soirs.

7 Et ils prendront de son sang, et le mettront sur les deux poteaux, et sur le linteau de la porte des maisons où ils le mangeront.

8 Et cette nuit-là, ils en mangeront la chair rôtie au feu; ils la mangeront avec des pains sans levain et des herbes amères.

9 N'en mangez rien à demi cuit, ni qui ait été bouilli dans l'eau; mais qu'il soit rôti au feu, sa tête ainsi que ses jambes et ses entrailles.

10 Vous n'en laisserez rien de reste jusqu'au matin; et ce qui en restera au matin, vous le brûlerez au feu.

11 Et voici comment vous le mangerez: vos reins ceints, vos sandales aux pieds, et votre bâton à la main; et vous le mangerez à la hâte; c'est la Pâque (passage) de l'Éternel.

12 Cette nuit-là je passerai dans le pays d'Égypte, et je frapperai tout premier-né dans le pays d'Égypte, depuis les hommes jusqu'aux bêtes; et j'exercerai des jugements sur tous les dieux de l'Égypte. JE SUIS l'Éternel.

13 Et le sang vous servira de signe sur les maisons où vous serez; je verrai le sang et je passerai par-dessus vous, et il n'y aura point parmi vous de plaie de destruction, lorsque je frapperai le pays d'Égypte.

14 Et ce jour-là vous sera en mémorial; et vous le célébrerez comme une fête à l'Éternel, d'âge en âge; vous le célébrerez comme une ordonnance perpétuelle.

15 Pendant sept jours vous mangerez des pains sans levain; et dès le premier jour vous ôterez le levain de vos maisons. Car toute personne qui mangera du pain levé, depuis le premier jour jusqu'au septième, sera retranchée d'Israël.

16 Au premier jour, il y aura une sainte convocation; vous en aurez aussi une au septième jour. Il ne se fera aucune oeuvre en ces jours-là; on vous apprêtera seulement ce que chaque personne doit manger.

17 Vous observerez donc la fête des pains sans levain; car en ce même jour j'aurai retiré vos armées du pays d'Égypte. Vous observerez ce jour-là d'âge en âge comme une ordonnance perpétuelle.

18 Au premier mois, au quatorzième jour du mois, vous mangerez, le soir, des pains sans levain, jusqu'au vingt et unième jour du mois, au soir.

19 Pendant sept jours, il ne se trouvera point de levain dans vos maisons; car toute personne qui mangera du pain levé, sera retranchée de l'assemblée d'Israël, que ce soit un étranger ou quelqu'un né dans le pays.

20 Vous ne mangerez point de pain levé; dans toutes vos demeures, vous mangerez des pains sans levain.

21 Moïse appela donc tous les anciens d'Israël, et leur dit: Allez et prenez du menu bétail pour vos familles, et immolez la Pâque.

22 Et vous prendrez un bouquet d'hysope; vous le tremperez dans le sang qui sera dans le bassin, et vous aspergerez, du sang qui sera dans le bassin, le linteau et les deux poteaux; et nul de vous ne sortira de la porte de sa maison, jusqu'au matin.

23 Et l'Éternel passera pour frapper l'Égypte, et il verra le sang sur le linteau, et sur les deux poteaux; et l'Éternel passera par-dessus la porte, et ne permettra point au destructeur d'entrer dans vos maisons pour frapper.

24 Vous garderez ceci comme une ordonnance perpétuelle, pour vous et pour vos enfants.

25 Et quand vous serez entrés au pays que l'Éternel vous donnera, comme il l'a dit, vous observerez cette cérémonie.

26 Et quand vos enfants vous diront: Que signifie pour vous cette cérémonie?

27 Alors vous répondrez: C'est le sacrifice de la Pâque à l'Éternel, qui passa par-dessus les maisons des enfants d'Israël en Égypte, quand il frappa l'Égypte et qu'il préserva nos maisons. Alors le peuple s'inclina et se prosterna.

28 Et les enfants d'Israël s'en allèrent, et firent comme l'Éternel l'avait commandé à Moïse et à Aaron; ils firent ainsi.

29 Et il arriva qu'à minuit l'Éternel frappa tout premier-né dans le pays d'Égypte, depuis le premier-né de Pharaon, assis sur son trône, jusqu'aux premiers-nés des captifs qui étaient dans la prison, et tous les premiers-nés des bêtes.

30 Et Pharaon se leva de nuit, lui et tous ses serviteurs, et tous les Égyptiens; et il y eut un grand cri en Égypte, car il n'y avait point de maison où il n'y eût un mort.

31 Il appela donc Moïse et Aaron, de nuit, et leur dit: Levez-vous; sortez du milieu de mon peuple, vous et les enfants d'Israël; allez, servez l'Éternel, comme vous l'avez dit.

32 Prenez aussi vos brebis et vos bœufs, comme vous l'avez dit; allez, et bénissez-moi aussi.

33 Et les Égyptiens pressèrent le peuple, pour le faire sortir à la hâte du pays; car ils disaient: Nous sommes tous morts!

34 Le peuple prit donc sa pâte, avant qu'elle fût levée, avec leurs huches liées dans leurs vêtements sur leurs épaules.

35 Or, les enfants d'Israël avaient fait selon la parole de Moïse, et avaient demandé aux Égyptiens des objets d'argent et d'or, et des vêtements.

36 Et l'Éternel avait fait trouver grâce au peuple aux yeux des Égyptiens, qui les leur avaient prêtés; et ils dépouillèrent les Égyptiens.

37 Et les enfants d'Israël partirent de Ramsès pour Succoth, au nombre d'environ six cent mille hommes de pied, sans les petits enfants.

38 Un grand nombre d'étrangers montèrent aussi avec eux, ainsi que des brebis et des bœufs, un bétail très considérable.

39 Et ils firent cuire en gâteaux sans levain la pâte qu'ils avaient emportée d'Égypte, car elle n'était pas levée; car ils avaient été chassés d'Égypte, sans pouvoir s'attarder, et ils ne s'étaient même préparé aucune provision.

40 Or, le séjour que les enfants d'Israël firent en Égypte, fut de quatre cent trente ans.

41 Il arriva donc, au bout de quatre cent trente ans, il arriva, en ce même jour, que toutes les armées de l'Éternel sortirent du pays d'Égypte.

42 C'est une nuit qu'on doit observer en l'honneur de l'Éternel, pour les avoir retirés du pays d'Égypte. Cette nuit-là doit être observée, en l'honneur de l'Éternel, par tous les enfants d'Israël, d'âge en âge.

43 Et l'Éternel dit à Moïse et à Aaron: Voici l'ordonnance de la Pâque: Nul étranger n'en mangera.

44 Quant à tout esclave, homme acquis à prix d'argent, tu le circonciras, et alors il en mangera.

45 L'habitant étranger et le mercenaire n'en mangeront point.

46 Elle sera mangée dans une même maison; tu n'emporteras point de la chair hors de la maison, et vous n'en briserez aucun os.

47 Toute l'assemblée d'Israël fera la Pâque.

48 Et quand un étranger séjournera chez toi, et voudra faire la Pâque à l'Éternel, que tout mâle qui lui appartient, soit circoncis; et alors il s'approchera pour la faire, et il sera comme celui qui est né au pays; mais nul incirconcis n'en mangera.

49 Il y aura une même loi pour celui qui est né dans le pays et pour l'étranger séjournant au milieu de vous.

50 Et tous les enfants d'Israël firent comme l'Éternel avait commandé à Moïse et à Aaron; ils firent ainsi.

51 Il arriva donc, en ce même jour-là, que l'Éternel retira du pays d'Égypte les enfants d'Israël selon leurs armées.