1 א וידבר יהוה אל משה לך עלה מזה--אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים  אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה

2 ב ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני האמרי והחתי והפרזי החוי והיבוסי

3 ג אל ארץ זבת חלב ודבש  כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה--פן אכלך בדרך

4 ד וישמע העם את הדבר הרע הזה--ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו

5 ה ויאמר יהוה אל משה אמר אל בני ישראל אתם עם קשה ערף--רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך

6 ו ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב

7 ז ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל מבקש יהוה יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה

8 ח והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה עד באו האהלה

9 ט והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה

10 י וראה כל העם את עמוד הענן עמד פתח האהל וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו

11 יא ודבר יהוה אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל  {פ}

12 יב ויאמר משה אל יהוה ראה אתה אמר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני

13 יג ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה

14 יד ויאמר  פני ילכו והנחתי לך

15 טו ויאמר אליו  אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה

16 טז ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך--הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה  {פ}

17 יז ויאמר יהוה אל משה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה  כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם

18 יח ויאמר  הראני נא את כבדך

19 יט ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם יהוה לפניך וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם

20 כ ויאמר לא תוכל לראת את פני  כי לא יראני האדם וחי

21 כא ויאמר יהוה הנה מקום אתי ונצבת על הצור

22 כב והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי

23 כג והסרתי את כפי וראית את אחרי ופני לא יראו  {פ}

1 Et l'Éternel dit à Moïse: Va, monte d'ici, toi et le peuple que tu as fait monter du pays d'Égypte, vers le pays que j'ai juré de donner à Abraham, à Isaac, et à Jacob, en disant: Je le donnerai à ta postérité.

2 Et j'enverrai un ange devant toi, et je chasserai les Cananéens, les Amoréens, les Héthiens, les Phéréziens, les Héviens, et les Jébusiens,

3 Pour vous conduire vers ce pays où coulent le lait et le miel; car je ne monterai point au milieu de toi, parce que tu es un peuple de cou raide; de peur que je ne te consume en chemin.

4 Quand le peuple entendit ces tristes paroles, il mena deuil, et personne ne mit ses ornements sur soi.

5 Car l'Éternel avait dit à Moïse: Dis aux enfants d'Israël: Vous êtes un peuple de cou raide. Si je montais un seul moment au milieu de toi, je te consumerais; maintenant donc ôte tes ornements de dessus toi, et je verrai ce que je te ferai.

6 Ainsi les enfants d'Israël se dépouillèrent de leurs ornements, depuis le mont Horeb.

7 Et Moïse prit le tabernacle, et se le dressa hors du camp, loin du camp, et il l'appela le Tabernacle d'assignation; et tous ceux qui cherchaient l'Éternel, sortaient vers le tabernacle d'assignation, qui était hors du camp.

8 Et dès que Moïse sortait vers le tabernacle, tout le peuple se levait, et chacun se tenait à l'entrée de sa tente et suivait Moïse des yeux, jusqu'à ce qu'il entrât dans le tabernacle.

9 Et dès que Moïse était entré dans le tabernacle, la colonne de nuée descendait et se tenait à l'entrée du tabernacle, et l'Éternel parlait avec Moïse.

10 Tout le peuple alors, voyant la colonne de nuée qui se tenait à l'entrée du tabernacle, se levait, et chacun se prosternait à l'entrée de sa tente.

11 Et l'Éternel parlait à Moïse face à face, comme un homme parle avec son ami; puis Moïse retournait au camp; mais son serviteur Josué, jeune homme, fils de Nun, ne quittait point le tabernacle.

12 Et Moïse dit à l'Éternel: Regarde, tu me dis: Fais monter ce peuple! Et tu ne m'as point fait connaître celui que tu dois envoyer avec moi. Cependant tu as dit: Je te connais par ton nom, et tu as trouvé grâce à mes yeux.

13 Maintenant donc, je te prie, si j'ai trouvé grâce à tes yeux, fais-moi connaître tes voies; que je te connaisse, afin que je trouve grâce à tes yeux; considère aussi que cette nation est ton peuple.

14 Et l'Éternel dit: Ma présence marchera avec toi, et je te donnerai du repos.

15 Et Moïse lui dit: Si ta présence ne vient avec moi, ne nous fais point monter d'ici.

16 Et à quoi connaîtra-t-on que j'ai trouvé grâce à tes yeux, moi et ton peuple? Ne sera-ce pas quand tu marcheras avec nous? Alors, moi et ton peuple, nous serons distingués entre tous les peuples qui sont sur la face de la terre.

17 Et l'Éternel dit à Moïse: Je ferai aussi ce que tu dis; car tu as trouvé grâce à mes yeux, et je te connais par ton nom.

18 Et Moïse dit: Je te prie, fais-moi voir ta gloire!

19 Et l'Éternel répondit: Je ferai passer toute ma bonté devant ta face; et je proclamerai devant toi le nom de l'Éternel; je ferai grâce à qui je ferai grâce, et j'aurai compassion de qui j'aurai compassion.

20 Et il dit: Tu ne pourras pas voir ma face; car l'homme ne peut me voir, et vivre.

21 L'Éternel dit aussi: Voici un lieu près de moi; tu te tiendras sur le rocher;

22 Et il arrivera que quand ma gloire passera, je te mettrai dans le creux du rocher, et je te couvrirai de ma main jusqu'à ce que j'aie passé;

23 Et je retirerai ma main, et tu me verras par-derrière; mais ma face ne se voit point.