1 א ויכלו השמים והארץ וכל צבאם

2 ב ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה

3 ג ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו  כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות  {פ}

4 ד אלה תולדות השמים והארץ ב ה בראם  ביום עשות יהוה אלהים--ארץ ושמים

5 ה וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח  כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה

6 ו ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה

7 ז וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה

8 ח ויטע יהוה אלהים גן בעדן--מקדם וישם שם את האדם אשר יצר

9 ט ויצמח יהוה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל--ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע

10 י ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים

11 יא שם האחד פישון--הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב

12 יב וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם

13 יג ושם הנהר השני גיחון--הוא הסובב את כל ארץ כוש

14 יד ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת

15 טו ויקח יהוה אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה

16 טז ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר  מכל עץ הגן אכל תאכל

17 יז ומעץ הדעת טוב ורע--לא תאכל ממנו  כי ביום אכלך ממנו--מות תמות

18 יח ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו

19 יט ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו

20 כ ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו

21 כא ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה

22 כב ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם

23 כג ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת

24 כד על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד

25 כה ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו

1 Ainsi furent achevés les cieux et la terre, et toute leur multitude.

2 Et Dieu eut achevé au septième jour son oeuvre qu'il avait faite; et il se reposa au septième jour de toute son oeuvre qu'il avait faite.

3 Et Dieu bénit le septième jour, et le sanctifia, parce qu'en ce jour-là il se reposa de toute son oeuvre, pour l'accomplissement de laquelle Dieu avait créé et faite.

4 Telles sont les générations des cieux et de la terre, quand ils furent créés, lorsque l’Éternel Dieu fit la terre et les cieux.

5 Or aucun arbrisseau des champs n'était encore sur la terre, et aucune herbe des champs ne germait encore; car l'Éternel Dieu n'avait point fait pleuvoir sur la terre, et il n'y avait point d'homme pour maîtriser la terre;

6 Mais une vapeur montait de la terre, et arrosait toute la surface du sol.

7 Et l'Éternel Dieu forma l'homme de la poussière de la terre, et souffla dans ses narines un esprit de vie; et l'homme devint une âme vivante

8 Et l'Éternel Dieu détermina l’Enceinte de sa Grâce qui le précédait, et y mit l'homme qu'il avait formé.

9 Et l'Éternel Dieu fit surgir de la résolution de sa Grâce toute sorte d’assurances gracieuses à la perception, et favorables à recevoir; l’assurance de la Vie au milieu de l’Enceinte, et l’assurance de la connaissance du bien et du mal.

10 Et un fleuve sortait de la Grâce pour saturer l’Enceinte; et de là il se divisait et formait quatre principes.

11 Le nom du premier est Croissance (Pishon); c'est celui qui entoure le pays de la Confiance (Havila), où se trouve la prospérité (or).

12 Et la prospérité (or) de cette région est gracieuse; là se trouve la Sanctification (bdellion), et la pureté de l’édification (pierre d'onyx).

13 Le nom du second fleuve est Épreuve (Guihon); c'est celui qui entoure toute la région des passions (Cush).

14 Le nom du troisième fleuve est Diligence (Hiddékel); c'est celui qui va vers le devant de la droiture (l'Assyrie). Et le quatrième fleuve, c'est la Rémunération (l'Euphrate).

15 L'Éternel Dieu prit donc l'homme et le plaça dans l’Enceinte de sa Grâce, pour la posséder et pour la préserver.

16 Et l'Éternel Dieu commanda à l'homme, en disant: Tu peux accueillir librement toutes les assurances de l'Enceinte.

17 Mais, quant à l’assurance de la connaissance du bien et du mal, tu n’en recevras point; car au jour où tu t’en procurera, certainement tu mourras de dépérissement.

18 Et l'Éternel Dieu dit: Il n'est pas convenable que l'homme soit seul; je lui ferai une assistance pour l’aider.

19 Et l'Éternel Dieu forma de la terre une descendance de l’homme, une multitude d’êtres vivants à l’image d’Adam dans l’expansion de l’existence sublime de la connaissance de Dieu; et il les fit venir vers Adam, pour qu’il considère leurs accomplissements, et que la position qu'Adam donnerait à chacun des êtres vivants, fût son obligation.

20 Et Adam donna des positions à tous les Perceptifs, sublimes en connaissance, parmi tous les êtres vivants dans l’expansion de l’existence; mais, pour l'homme, il n’existait point d'aide qui lui correspondait.

21 Et l'Éternel Dieu produisit une torpeur profonde qui languissait sur Adam; et il prit cette inclination d’Adam, et l’entoura de chair.

22 Et l'Éternel Dieu forma une existence de l’inclination qu'il avait prise d'Adam, et forma son existence charnelle et la fit demeurer avec Adam.

23 Et Adam dit: Celle-ci est enfin la substance de ma puissance, et l'enchantement de ma chair. On la nommera l’Existence, mon Épouse (ISHA), car elle a été prise du Vivant, son Époux (ISH).

24 C'est pourquoi le Vivant laissera son père (son origine) et sa mère (sa source), et se joindra à son épouse, et ils seront une seule chair.

25 Or Adam et sa femme étaient tous deux rusés, et ils ne s’en relâchaient point.