1 א וידע יואב בן צריה כי לב המלך על אבשלום
2 ב וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת
3 ג ובאת אל המלך ודברת אליו כדבר הזה וישם יואב את הדברים בפיה
4 ד ותאמר האשה התקעית אל המלך ותפל על אפיה ארצה ותשתחו ותאמר הושעה המלך {ס}
5 ה ויאמר לה המלך מה לך ותאמר אבל אשה אלמנה אני--וימת אישי
6 ו ולשפחתך שני בנים וינצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את האחד וימת אתו
7 ז והנה קמה כל המשפחה על שפחתך ויאמרו תני את מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג ונשמידה גם את היורש וכבו את גחלתי אשר נשארה לבלתי שום (שים) לאישי שם ושארית על פני האדמה {פ}
8 ח ויאמר המלך אל האשה לכי לביתך ואני אצוה עליך
9 ט ותאמר האשה התקועית אל המלך עלי אדני המלך העון ועל בית אבי והמלך וכסאו נקי {ס}
10 י ויאמר המלך המדבר אליך והבאתו אלי ולא יסיף עוד לגעת בך
11 יא ותאמר יזכר נא המלך את יהוה אלהיך מהרבית (מהרבת) גאל הדם לשחת ולא ישמידו את בני ויאמר חי יהוה אם יפל משערת בנך ארצה
12 יב ותאמר האשה תדבר נא שפחתך אל אדני המלך דבר ויאמר דברי {ס}
13 יג ותאמר האשה ולמה חשבתה כזאת על עם אלהים ומדבר המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את נדחו
14 יד כי מות נמות--וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח
15 טו ועתה אשר באתי לדבר אל המלך אדני את הדבר הזה--כי יראני העם ותאמר שפחתך אדברה נא אל המלך אולי יעשה המלך את דבר אמתו
16 טז כי ישמע המלך להציל את אמתו מכף האיש להשמיד אתי ואת בני יחד מנחלת אלהים
17 יז ותאמר שפחתך יהיה נא דבר אדני המלך למנחה כי כמלאך האלהים כן אדני המלך לשמע הטוב והרע ויהוה אלהיך יהי עמך {פ}
18 יח ויען המלך ויאמר אל האשה אל נא תכחדי ממני דבר אשר אנכי שאל אתך ותאמר האשה ידבר נא אדני המלך
19 יט ויאמר המלך היד יואב אתך בכל זאת ותען האשה ותאמר חי נפשך אדני המלך אם אש להמין ולהשמיל מכל אשר דבר אדני המלך--כי עבדך יואב הוא צוני והוא שם בפי שפחתך את כל הדברים האלה
20 כ לבעבור סבב את פני הדבר עשה עבדך יואב את הדבר הזה ואדני חכם כחכמת מלאך האלהים לדעת את כל אשר בארץ {ס}
21 כא ויאמר המלך אל יואב הנה נא עשיתי את הדבר הזה ולך השב את הנער את אבשלום
22 כב ויפל יואב אל פניו ארצה וישתחו ויברך את המלך ויאמר יואב היום ידע עבדך כי מצאתי חן בעיניך אדני המלך אשר עשה המלך את דבר עבדו (עבדך)
23 כג ויקם יואב וילך גשורה ויבא את אבשלום ירושלם {ס}
24 כד ויאמר המלך יסב אל ביתו ופני לא יראה ויסב אבשלום אל ביתו ופני המלך לא ראה {ס}
25 כה וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל--להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום
26 כו ובגלחו את ראשו והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך
27 כז ויולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמה תמר היא היתה אשה יפת מראה {פ}
28 כח וישב אבשלום בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה
29 כט וישלח אבשלום אל יואב לשלח אתו אל המלך ולא אבה לבוא אליו וישלח עוד שנית ולא אבה לבוא
30 ל ויאמר אל עבדיו ראו חלקת יואב אל ידי ולו שם שערים--לכו והוצתיה (והציתוה) באש ויצתו עבדי אבשלום את החלקה--באש {פ}
31 לא ויקם יואב ויבא אל אבשלום הביתה ויאמר אליו למה הציתו עבדיך את החלקה אשר לי באש
32 לב ויאמר אבשלום אל יואב הנה שלחתי אליך לאמר בא הנה ואשלחה אתך אל המלך לאמר למה באתי מגשור--טוב לי עד אני שם ועתה אראה פני המלך ואם יש בי עון והמתני
33 לג ויבא יואב אל המלך ויגד לו ויקרא אל אבשלום ויבא אל המלך וישתחו לו על אפיו ארצה לפני המלך וישק המלך לאבשלום {ס}
1 洗鲁雅的儿子约押知道王的心想念押沙龙，
2 就派人到提哥亚去， 从那里带了一位聪明的妇人来， 对她说： "你要假装居丧的， 穿上丧服， 不要用油膏抹身体。要装成一个为死者居丧很久的妇人。
3 然后进去见王， 对他这样这样说。"于是约押把要说的话教了她。
4 提哥亚妇人进去见王， 俯伏在地， 叩拜他， 说： "王啊！ 求你帮助我。"
5 王问她： "你有什么事呢？"她回答： "我实在是个寡妇， 我的丈夫死了。
6 婢女有两个儿子； 有一天， 他们两人在田里打架， 当时没有人劝开他们， 这个就击打那个， 竟把他打死了。
7 看哪！ 现在全家族的人都起来攻击婢女， 说： ‘你要把那击杀他兄弟的凶手交出来， 好让我们把他处死， 以偿他兄弟的命， 也可以灭绝那继承产业的。’这样他们要使我所剩下的炭火也都熄灭了， 不让我丈夫在这世上留下名字， 或留下后代。"
8 王对那妇人说： "你回家去吧！ 我必为你下令办这件事。"
9 提哥亚妇人又对王说： "我主我王， 愿这罪归于我和我父的家； 愿王和王的王位与这罪无关。"
10 王说： "对你说这事的， 你就把他带到我这里来， 他必不会再打扰你了。"
11 妇人说： "愿王记念耶和华你的 神， 不许报血仇的人多行杀戮， 免得他们灭绝我的儿子。"王说： "我指着永活的耶和华起誓， 你的儿子连一根头发也不会落在地上。"
12 那妇人又说： "请允许婢女对我主我王再说一句话。"王说： "你说吧。"
13 妇人说： "你为什么想出这样的事来陷害 神的子民呢？王说了这话， 如果不让自己逃亡的人回来， 就是个有罪的人了。
14 我们都是必死的， 像水泼在地上不能收回来一样； 但 神并不取去人的命， 反而设法使逃亡的人不致永远离开他逃亡。
15 现在我来对我主我王说这话， 是因为众民使我害怕， 所以婢女想： ‘现在我要对王说， 也许王会成全婢女所求的。’
16 人要把我和我的儿子从 神的产业上一同消灭， 也许王会垂听， 会把婢女从那人的手下救出来。
17 婢女又想： ‘我主我王的话必能使我得安慰， 因为我主我王像 神的使者一样， 能分辨是非。愿耶和华你的 神与你同在。’"
18 王对那妇人说： "我要问你一句话， 请你不要瞒我。"妇人回答： "我主我王， 请说！ "
19 王问： "这一切都是约押一手安排的吗？"妇人回答： "我指着我主我王起誓， 王所说的丝毫不差。这正是王的仆人约押吩咐我的， 这一切话也都是他教婢女说的。
20 王的仆人约押这样作， 为要挽回这件事。我主有智慧， 像 神使者的智慧一样， 能知道世上的一切事。"
21 王对约押说： "看哪！ 这事我已经同意了。你去把那年轻人押沙龙带回来吧！ "
22 约押就面伏于地， 叩拜王， 为王祝福； 又说： "今天你仆人知道在我主我王眼前蒙了恩宠， 因为王成全了你仆人所求的。"
23 于是约押起来， 往基述去， 把押沙龙带回耶路撒冷。
24 王说： "让他回自己的家里去， 不要见王的面。"押沙龙就转回自己的家里去， 没有见王的面。
25 在全以色列中， 没有一个人像押沙龙那样英俊， 得人称赞， 从脚底到头顶， 都没有一点缺陷。
26 他每年年底剪发一次， 因为他头上的头发太厚， 所以把它剪下来； 他把头发剪下来以后， 总是把头发称一称； 按照王的法码重约两公斤。
27 押沙龙生了三个儿子， 一个女儿。女儿名叫他玛， 是个容貌美丽的女子。
28 押沙龙在耶路撒冷住了两年， 都没有见王的面。
29 押沙龙派人去叫约押来， 要托他去见王， 约押却不肯来见他。他第二次再派人去叫他， 他还是不肯来。
30 于是押沙龙对仆人说： "你们看， 约押的一块田和我相邻， 田里有大麦。你们去放火烧田！ "押沙龙的仆人就放火把那块田烧了。
31 于是约押起来， 到了押沙龙的家， 问他： "你的仆人为什么放火烧了我那块田呢？"
32 押沙龙回答约押： "看哪， 我派人去见你， 说： ‘请你到这里来， 我要托你去见王， 替我说： "我为什么从基述回来呢？我若是还留在那边， 会觉得更好。"’现在， 我要见王的面， 如果我有罪， 任由他把我杀死好了。"
33 于是约押进去见王， 把这事告诉了他， 王就召见押沙龙。押沙龙进去见王， 在王面前脸伏在地拜他， 王就与押沙龙亲嘴。