1 א הן לצדק ימלך מלך ולשרים למשפט ישרו

2 ב והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם כפלגי מים בציון כצל סלע כבד בארץ עיפה

3 ג ולא תשעינה עיני ראים ואזני שמעים תקשבנה

4 ד ולבב נמהרים יבין לדעת ולשון עלגים תמהר לדבר צחות

5 ה לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע

6 ו כי נבל נבלה ידבר ולבו יעשה און--לעשות חנף ולדבר אל יהוה תועה להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר

7 ז וכלי כליו רעים הוא זמות יעץ לחבל ענוים (עניים) באמרי שקר ובדבר אביון משפט

8 ח ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום  {ס}

9 ט נשים שאננות--קמנה שמענה קולי בנות בטחות--האזנה אמרתי

10 י ימים על שנה תרגזנה בטחות  כי כלה בציר אסף בלי יבוא

11 יא חרדו שאננות רגזה בטחות פשטה וערה וחגורה על חלצים

12 יב על שדים ספדים על שדי חמד על גפן פריה

13 יג על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה  כי על כל בתי משוש קריה עליזה

14 יד כי ארמון נטש המון עיר עזב עפל ובחן היה בעד מערות עד עולם--משוש פראים מרעה עדרים

15 טו עד יערה עלינו רוח ממרום והיה מדבר לכרמל וכרמל (והכרמל) ליער יחשב

16 טז ושכן במדבר משפט וצדקה בכרמל תשב

17 יז והיה מעשה הצדקה שלום ועבדת הצדקה--השקט ובטח עד עולם

18 יח וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות

19 יט וברד ברדת היער ובשפלה תשפל העיר

20 כ אשריכם זרעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור  {ס}

1 Se, med rettferdighet skal kongen regjere, og fyrstene skal styre efter rett,

2 og enhver av dem skal være som et skjul for været og et ly mot regnskyll, som bekker i ørkenen, som skyggen av et veldig fjell i et tørstende land.

3 Da skal de seendes øine ikke være blinde, og de hørendes ører skal være lydhøre,

4 de lettsindiges hjerte skal formå å skjønne, og de stammendes tunge skal ha lett for å tale klart.

5 Dåren skal ikke mere kalles edel, og den svikefulle skal ikke kalles høimodig.

6 For dåren taler dårskap, og hans hjerte finner på ondt for å utføre vanhellig dåd og for å tale forvendte ting om Herren, for å la den hungrige sulte og la den tørste mangle drikke.

7 Og den svikefulles våben er onde; han legger listige råd for å føre de saktmodige i ulykke ved falske ord, selv når den fattige taler det som rett er.

8 Men den edle har edle tanker, og han blir fast ved det som er edelt.

9 I sorgløse kvinner, stå op, hør min røst! I trygge døtre, vend eders ører til min tale!

10 Om år og dag skal I beve, I trygge! For det er slutt med all vinhøst, frukthøsten kommer ikke.

11 Forferdes, I sorgløse! Bev, I trygge! Klæ eder nakne og bind sekk om eders lender!

12 De slår sig for brystet og klager over de fagre marker, over det fruktbare vintre.

13 På mitt folks jord skyter torner og tistler op, ja over alle gledens hus i den jublende by.

14 For palasset er forlatt, svermen i byen er borte; haug* og vakttårn er blitt til huler for evige tider, til fryd for villesler, til beite for buskap - / {* Ofel-haugen i Jerusalem; 2KR 27, 3. NEH 3, 26 fg.}

15 inntil Ånden blir utøst over oss fra det høie, og ørkenen blir til fruktbar mark, og fruktbar mark aktes som skog.

16 Og rett skal bo i ørkenen, og rettferdighet skal ha sitt hjem på den fruktbare mark.

17 Og rettferdighetens verk skal være fred, og rettferdighetens frukt skal være ro og trygghet til evig tid.

18 Og mitt folk skal bo i fredens bolig og i trygghetens telter og på sorgfrie hvilesteder.

19 Men det skal hagle når skogen* styrter ned, og dypt skal byen trykkes ned. / {* fiendens veldige hær.}

20 Lykkelige er I som sår ved alle vann, som slipper oksen og asenet på frifot!