1 א ואמרת ביום ההוא אודך יהוה כי אנפת בי ישב אפך ותנחמני

2 ב הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד  כי עזי וזמרת יה יהוה ויהי לי לישועה

3 ג ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה

4 ד ואמרתם ביום ההוא הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילתיו הזכירו כי נשגב שמו

5 ה זמרו יהוה כי גאות עשה מידעת (מודעת) זאת בכל הארץ

6 ו צהלי ורני יושבת ציון  כי גדול בקרבך קדוש ישראל  {ס}

1 Und an jenem Tage wirst du sagen: Ich preise dich, {O. Ich danke dir} Jehova; denn du warst gegen mich erzürnt: dein Zorn hat sich gewendet, und du hast mich getröstet.

2 Siehe, Gott ist mein Heil, {O. meine Rettung; so auch nachher. (Vergl. 2. Mose 15,2; Ps. 118,14)} ich vertraue, und fürchte mich nicht; denn Jah, Jehova, ist meine Stärke und mein Gesang, und er ist mir zum Heil geworden. -

3 Und mit Wonne werdet ihr Wasser schöpfen aus den Quellen des Heils,

4 und werdet sprechen an jenem Tage: Preiset {O. Danket} Jehova, rufet seinen Namen aus, machet unter den Völkern kund seine Taten, verkündet, {Eig. erwähnet rühmend} daß sein Name hoch erhaben ist!

5 Besinget Jehova, denn Herrliches {Eig. Erhabenes} hat er getan; solches werde kund auf der ganzen Erde!

6 Jauchze und jubele, Bewohnerin von Zion! denn groß ist in deiner Mitte der Heilige Israels.