1 א ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד--עצום מאד ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה

2 ב ויבאו בני גד ובני ראובן ויאמרו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל נשיאי העדה לאמר

3 ג עטרות ודיבן ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובען

4 ד הארץ אשר הכה יהוה לפני עדת ישראל--ארץ מקנה הוא ולעבדיך מקנה  {ס}

5 ה ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך--יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחזה  אל תעברנו את הירדן

6 ו ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן  האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה

7 ז ולמה תנואון (תניאון) את לב בני ישראל--מעבר אל הארץ אשר נתן להם יהוה

8 ח כה עשו אבתיכם בשלחי אתם מקדש ברנע לראות את הארץ

9 ט ויעלו עד נחל אשכול ויראו את הארץ ויניאו את לב בני ישראל--לבלתי בא אל הארץ אשר נתן להם יהוה

10 י ויחר אף יהוה ביום ההוא וישבע לאמר

11 יא אם יראו האנשים העלים ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה את האדמה אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב  כי לא מלאו אחרי

12 יב בלתי כלב בן יפנה הקנזי ויהושע בן נון  כי מלאו אחרי יהוה

13 יג ויחר אף יהוה בישראל וינעם במדבר ארבעים שנה--עד תם כל הדור העשה הרע בעיני יהוה

14 יד והנה קמתם תחת אבתיכם--תרבות אנשים חטאים  לספות עוד על חרון אף יהוה--אל ישראל

15 טו כי תשובן מאחריו ויסף עוד להניחו במדבר ושחתם לכל העם הזה  {ס}

16 טז ויגשו אליו ויאמרו גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו

17 יז ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל עד אשר אם הביאנם אל מקומם וישב טפנו בערי המבצר מפני ישבי הארץ

18 יח לא נשוב אל בתינו--עד התנחל בני ישראל איש נחלתו

19 יט כי לא ננחל אתם מעבר לירדן והלאה  כי באה נחלתנו אלינו מעבר הירדן מזרחה  {פ}

20 כ ויאמר אליהם משה אם תעשון את הדבר הזה  אם תחלצו לפני יהוה למלחמה

21 כא ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני יהוה עד הורישו את איביו מפניו

22 כב ונכבשה הארץ לפני יהוה ואחר תשבו--והייתם נקים מיהוה ומישראל והיתה הארץ הזאת לכם לאחזה--לפני יהוה

23 כג ואם לא תעשון כן הנה חטאתם ליהוה ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם

24 כד בנו לכם ערים לטפכם וגדרת לצנאכם והיצא מפיכם תעשו

25 כה ויאמר בני גד ובני ראובן אל משה לאמר  עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה

26 כו טפנו נשינו מקננו וכל בהמתנו--יהיו שם בערי הגלעד

27 כז ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני יהוה--למלחמה  כאשר אדני דבר

28 כח ויצו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון ואת ראשי אבות המטות לבני ישראל

29 כט ויאמר משה אלהם אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם את הירדן כל חלוץ למלחמה לפני יהוה ונכבשה הארץ לפניכם--ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחזה

30 ל ואם לא יעברו חלוצים אתכם--ונאחזו בתככם בארץ כנען

31 לא ויענו בני גד ובני ראובן לאמר  את אשר דבר יהוה אל עבדיך כן נעשה

32 לב נחנו נעבר חלוצים לפני יהוה ארץ כנען ואתנו אחזת נחלתנו מעבר לירדן

33 לג ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחן מלך האמרי ואת ממלכת עוג מלך הבשן  הארץ לעריה בגבלת--ערי הארץ סביב

34 לד ויבנו בני גד את דיבן ואת עטרת ואת ערער

35 לה ואת עטרת שופן ואת יעזר ויגבהה

36 לו ואת בית נמרה ואת בית הרן  ערי מבצר וגדרת צאן

37 לז ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלא ואת קריתים

38 לח ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שם--ואת שבמה ויקראו בשמת את שמות הערים אשר בנו

39 לט וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה--וילכדה ויורש את האמרי אשר בה

40 מ ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה וישב בה

41 מא ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר

42 מב ונבח הלך וילכד את קנת ואת בנתיה ויקרא לה נבח בשמו  {פ}

1 Die Kinder Ruben aber und die Kinder Gad hatten sehr viel Vieh und sahen das Land Jaeser und das Land Gilead, und siehe, es war ein geeignetes Land für ihr Vieh.

2 Da kamen die Kinder Gad und die Kinder Ruben und redeten mit Mose und Eleasar, dem Priester, und mit den Hauptleuten der Gemeinde und sprachen:

3 Atarot, Dibon, Jaeser, Nimra, Hesbon, Eleale, Sebam,

4 Nebo und Beon, das Land, welches der HERR vor der Gemeinde Israel geschlagen hat, ist geeignet für das Vieh; nun haben wir, deine Knechte, viel Vieh.

5 Und sie sprachen: Haben wir Gnade vor dir gefunden, so gib dieses Land deinen Knechten zu eigen und führe uns nicht über den Jordan.

6 Und Mose sprach zu den Kindern Gad und zu den Kindern Ruben: Sollen eure Brüder in den Streit ziehen, und ihr wollt hier bleiben?

7 Warum macht ihr doch das Herz der Kinder Israel abwendig, daß sie nicht hinüberziehen in das Land, das ihnen der HERR geben will?

8 Also taten auch eure Väter, als ich sie von Kadesch-Barnea aussandte, das Land zu beschauen;

9 als sie bis zum Tal Eskol hinaufgekommen waren und das Land sahen, machten sie das Herz der Kinder Israel abwendig, daß sie nicht in das Land ziehen wollten, das ihnen der HERR gegeben hatte.

10 Und der Zorn des HERRN entbrannte zu derselben Zeit, und er schwur und sprach:

11 Fürwahr, die Männer, die aus Ägypten gezogen sind, von zwanzig Jahren an und darüber sollen das Land nicht sehen, das ich Abraham, Isaak und Jakob geschworen habe, weil sie mir nicht gänzlich nachgefolgt sind;

12 ausgenommen Kaleb, der Sohn Jephunnes, der Kenisiter, und Josua, der Sohn Nuns; denn sie sind dem HERRN gänzlich nachgefolgt.

13 Also entbrannte der Zorn des HERRN über Israel, und er ließ sie in der Wüste hin und herziehen vierzig Jahre lang, bis das ganze Geschlecht, das vor dem HERRN übel gehandelt hatte, aufgerieben war.

14 Und siehe, ihr seid an eurer Väter Statt aufgekommen, eine Brut von Sündern, den Zorn und Grimm des HERRN wider Israel noch größer zu machen.

15 Denn wenn ihr euch von seiner Nachfolge abwendet, so wird er auch sie noch länger in der Wüste lassen, und ihr werdet dieses ganze Volk verderben!

16 Da traten sie zu ihm und sprachen: Wir wollen nur Schafhürden hier bauen für unser Vieh und Städte für unsere Kinder.

17 Wir aber wollen uns rüsten und eilends voranziehen vor den Kindern Israel, bis wir sie an ihren Ort bringen; unsre Kinder sollen in den verschlossenen Städten bleiben um der Einwohner des Landes willen.

18 Wir wollen nicht heimkehren, bis die Kinder Israel das Land eingenommen haben, ein jeder sein Erbteil.

19 Denn wir wollen nicht mit ihnen erben jenseits des Jordan und weiterhin, sondern unser Erbe soll uns diesseits des Jordan, gegen Morgen zufallen.

20 Mose sprach zu ihnen: Wenn ihr das tun wollt, daß ihr euch vor dem HERRN zum Streit rüstet,

21 so zieht, wer unter euch gerüstet ist, über den Jordan vor dem HERRN, bis er seine Feinde vor seinem Angesicht austreibe.

22 Wenn dann das Land vor dem HERRN unterworfen ist, dann erst sollt ihr umkehren; so werdet ihr vor dem HERRN und vor Israel unschuldig sein, und dieses Land soll euer Besitztum werden vor dem HERRN.

23 Wenn ihr aber nicht also tut, siehe, so habt ihr euch an dem HERRN versündigt und werdet erfahren, was für eine Strafe euch treffen wird!

24 So baut euch nun Städte für eure Kinder und Hürden für eure Schafe, und tut, was ihr versprochen habt.

25 Die Kinder Gad und die Kinder Ruben sprachen zu Mose: Deine Knechte wollen tun, wie mein Herr geboten hat.

26 Unsre Kinder, unsre Weiber, unsre Habe und all unser Vieh sollen hier in den Städten Gileads bleiben;

27 wir aber, deine Knechte, alle die zum Heereszug gerüstet sind, wollen in den Streit ziehen vor dem HERRN, wie mein Herr geredet hat.

28 Da gebot Mose Eleasar, dem Priester, und Josua, dem Sohne Nuns, und den Familienhäuptern der Stämme der Kinder Israel;

29 und Mose sprach zu ihnen: Wenn die Kinder Gad und die Kinder Ruben mit euch über den Jordan ziehen, alle, die zum Streit gerüstet sind vor dem HERRN, und das Land vor euch eingenommen ist, so gebt ihnen das Land Gilead zu eigen.

30 Ziehen sie aber nicht gerüstet mit euch, so sollen sie unter euch im Lande Kanaan erben.

31 Da antworteten die Kinder Gad und die Kinder Ruben und sprachen: Wie der HERR zu deinen Knechten geredet hat, also wollen wir tun!

32 Wir wollen gerüstet in das Land Kanaan ziehen vor dem HERRN und unser Erbe diesseits des Jordan besitzen.

33 Also gab Mose den Kindern Gad und den Kindern Ruben und dem halben Stamm Manasse, des Sohnes Josephs, das Königreich Sihons, des Königs der Amoriter, und das Königreich Ogs, des Königs von Basan, das Land samt den Städten im ganzen Gebiet ringsum.

34 Und die Kinder Gad bauten Dibon,

35 Atarot und Aroer, und Atarot-Sophan, Jaeser und Jogbeha,

36 auch Beth-Nimra, und Beth-Haran, befestigte Städte und Schafhürden.

37 Die Kinder Ruben aber bauten Hesbon,

38 Eleale und Kirjataim; desgleichen Nebo und Baal-Meon, deren Namen verändert wurden, und Sibma, und sie gaben den Städten, die sie erbauten, andere Namen.

39 Und die Kinder Machirs, des Sohnes Manasses, zogen nach Gilead und gewannen es und vertrieben die Amoriter, die darin wohnten.

40 Da gab Mose dem Machir, dem Sohne Manasses, Gilead; und er wohnte darin.

41 Jair aber, der Sohn Manasses, ging hin und gewann ihre Dörfer und hieß sie Jairs-Dörfer.

42 Nobach ging auch hin und gewann Kenat samt ihren Dörfern und hieß sie nach seinem Namen Nobach.