1 א ויהי דבר יהוה אלי לאמר
2 ב בן אדם בתוך בית המרי אתה ישב אשר עינים להם לראות ולא ראו אזנים להם לשמע ולא שמעו--כי בית מרי הם
3 ג ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם וגלית ממקומך אל מקום אחר לעיניהם--אולי יראו כי בית מרי המה
4 ד והוצאת כליך ככלי גולה יומם--לעיניהם ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה
5 ה לעיניהם חתר לך בקיר והוצאת בו
6 ו לעיניהם על כתף תשא בעלטה תוציא--פניך תכסה ולא תראה את הארץ כי מופת נתתיך לבית ישראל
7 ז ואעש כן כאשר צויתי כלי הוצאתי ככלי גולה יומם ובערב חתרתי לי בקיר ביד בעלטה הוצאתי על כתף נשאתי לעיניהם {פ}
8 ח ויהי דבר יהוה אלי בבקר לאמר
9 ט בן אדם הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי מה אתה עשה
10 י אמר אליהם כה אמר אדני יהוה הנשיא המשא הזה בירושלם וכל בית ישראל אשר המה בתוכם
11 יא אמר אני מופתכם כאשר עשיתי כן יעשה להם--בגולה בשבי ילכו
12 יב והנשיא אשר בתוכם אל כתף ישא בעלטה ויצא--בקיר יחתרו להוציא בו פניו יכסה--יען אשר לא יראה לעין הוא את הארץ
13 יג ופרשתי את רשתי עליו ונתפש במצודתי והבאתי אתו בבלה ארץ כשדים ואותה לא יראה ושם ימות
14 יד וכל אשר סביבתיו עזרה וכל אגפיו אזרה לכל רוח וחרב אריק אחריהם
15 טו וידעו כי אני יהוה בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות
16 טז והותרתי מהם אנשי מספר מחרב מרעב ומדבר--למען יספרו את כל תועבותיהם בגוים אשר באו שם וידעו כי אני יהוה {פ}
17 יז ויהי דבר יהוה אלי לאמר
18 יח בן אדם לחמך ברעש תאכל ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה
19 יט ואמרת אל עם הארץ כה אמר אדני יהוה ליושבי ירושלם אל אדמת ישראל לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו--למען תשם ארצה ממלאה מחמס כל הישבים בה
20 כ והערים הנושבות תחרבנה והארץ שממה תהיה וידעתם כי אני יהוה {פ}
21 כא ויהי דבר יהוה אלי לאמר
22 כב בן אדם מה המשל הזה לכם על אדמת ישראל לאמר יארכו הימים ואבד כל חזון
23 כג לכן אמר אליהם כה אמר אדני יהוה השבתי את המשל הזה ולא ימשלו אתו עוד בישראל כי אם דבר אליהם קרבו הימים ודבר כל חזון
24 כד כי לא יהיה עוד כל חזון שוא--ומקסם חלק בתוך בית ישראל
25 כה כי אני יהוה אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה--לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו נאם אדני יהוה {פ}
26 כו ויהי דבר יהוה אלי לאמר
27 כז בן אדם הנה בית ישראל אמרים החזון אשר הוא חזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא
28 כח לכן אמר אליהם כה אמר אדני יהוה לא תמשך עוד כל דברי--אשר אדבר דבר ויעשה נאם אדני יהוה {פ}
1 A palavra de Jeová também veio a mim, dizendo:
2 Filho do homem, tu habitas no meio da casa rebelde, que tem olhos para ver, e não vê, que tem ouvidos para ouvir e não ouve; porque casa rebelde é.
3 Portanto tu, filho do homem, prepara-te trastes para mudar de país, e de dia muda à vista deles; e mudarás do teu lugar para outro lugar à vista deles. Pode ser que considerem, ainda que é casa rebelde.
4 À vista deles tirarás de dia os teus trastes, como trastes de quem se muda; e sairás de tarde à vista deles, como quem sai para o cativeiro.
5 Faze para ti à vista deles uma abertura na parede, e por ela sairás, levando uma trouxa.
6 À vista deles a carregarás aos ombros, e a transportarás nas trevas; cobrirás o teu rosto, para que não vejas o chão. Pois te pus para sinal à casa de Israel.
7 Eu fiz assim como se me ordenou: tirei para fora de dia os meus trastes, como trastes de quem se muda; e de tarde fiz com a mão uma abertura na parede. Nas trevas saí, levando uma trouxa, e a carreguei aos ombros à vista deles.
8 Pela manhã veio a mim a palavra de Jeová, dizendo:
9 Filho do homem, não te perguntou a casa de Israel, casa rebelde: Que fazes tu?
10 Dize-lhes: Assim diz o Senhor Jeová: Esta trouxa diz respeito ao príncipe em Jerusalém e a toda a casa de Israel que está no meio dela.
11 Dize: Eu sou o vosso sinal. Como fiz, assim se lhes fará; irão para o exílio, para o cativeiro.
12 O príncipe que está no meio deles levará uma trouxa aos ombros nas trevas e sairá. Farão uma abertura na parede, para saírem por ela, levando trouxas; ele cobrirá o seu rosto, porque com os seus olhos não verá o chão.
13 Também estenderei sobre ele a minha rede, e ele será apanhado no meu laço. Levá-lo-ei para Babilônia, para a terra dos caldeus; contudo não a verá, ainda que lá morrerá.
14 A todos os ventos espalharei todos os que estão ao redor dele para o ajudarem, e bem assim todas as suas tropas; e desembainharei a espada após eles.
15 Saberão que eu sou Jeová, quando eu os dispersar entre as nações, e os espalhar entre os países.
16 Mas deles deixarei ficar uns poucos salvos da espada, da fome e da peste, para que publiquem todas as suas abominações entre as nações para onde forem. Saberão que eu sou Jeová.
17 Demais a palavra de Jeová veio a mim, dizendo:
18 Filho do homem, come o teu pão com estremecimento, e bebe a tua água com tremor e com ansiedade;
19 e dize ao povo da terra: Assim diz o Senhor Jeová acerca dos habitantes de Jerusalém, na terra de Israel: Comerão com ansiedade o seu pão, e beberão com espanto a sua água, para que a terra dela seja despida de tudo quanto há nela, por causa da violência de todos os que nela habitam.
20 As cidades que são habitadas, ficarão devastadas, e a terra tornar-se-á uma desolação; e sabereis que eu sou Jeová.
21 A palavra de Jeová veio a mim, dizendo:
22 Filho do homem, que provérbio é este que vós tendes na terra de Israel: Prolongados são os dias, e falha toda a visão?
23 Portanto dize-lhes: Assim diz o Senhor Jeová: Farei cessar este provérbio, e não será mais usado em Israel como provérbio; porém dize-lhes: Os dias estão próximos, e o cumprimento de toda a visão.
24 Não haverá mais visão, nem adivinhação lisonjeira no meio da casa de Israel.
25 Eu sou Jeová; falarei, e a palavra que eu proferir será cumprida, e não será por mais tempo diferida. Pois em vossos dias, ó casa rebelde, falarei a palavra, e a cumprirei, diz o Senhor Jeová.
26 Veio a mim de novo a palavra de Jeová, dizendo:
27 Filho do homem, eis que dizem os da casa de Israel: A visão que este tem é para muitos dias no futuro, e ele profetiza de tempos que estão mui longe.
28 Portanto dize-lhes: Nenhuma das minhas palavras será diferida daqui em diante, porém a palavra que eu proferir, será cumprida, diz o Senhor Jeová.