1 And the word of Jehovah came unto me, saying,

2 Son of man, set thy face against Jerusalem, and drop {words} against the holy places, and prophesy against the land of Israel,

3 and say to the land of Israel, Thus saith Jehovah: Behold, I am against thee, and I will draw forth my sword out of its sheath, and will cut off from thee the righteous and the wicked.

4 Seeing that I will cut off from thee the righteous and the wicked, therefore shall my sword go forth out of its sheath against all flesh, from the south to the north;

5 and all flesh shall know that I Jehovah have drawn forth my sword out of its sheath: it shall not return any more.

6 Sigh then, thou son of man; with breaking of the loins, and with bitterness sigh before their eyes.

7 And it shall be, when they say unto thee, Wherefore dost thou sigh? that thou shalt say, Because of the tidings, for it cometh; and every heart shall melt, and all hands shall be feeble, and every spirit shall languish, and all knees shall melt into water: behold, it cometh; it is here, saith the Lord Jehovah.

8 And the word of Jehovah came unto me, saying,

9 Son of man, prophesy, and say, Thus saith Jehovah: Say, A sword, a sword is sharpened, and also furbished.

10 It is sharpened for sore slaughter, it is furbished that it may glitter. Shall we then make mirth, {saying,} The sceptre of my son contemneth all wood?

11 And he hath given it to be furbished that it may be handled. The sword, -it is sharpened, and it is furbished to give it into the hand of the slayer.

12 Cry and howl, son of man; for it shall be against my people, it shall be against all the princes of Israel: they are given up to the sword along with my people: smite therefore upon the thigh.

13 For the trial {is made}; and what if even the contemning sceptre shall be no {more}? saith the Lord Jehovah.

14 And thou, son of man, prophesy, and smite thy hands together; for {the strokes of} the sword shall be doubled the third time: it is the sword of the slain, the sword that hath slain the great one, which encompasseth them privily.

15 In order that the heart may melt, and the stumbling-blocks be multiplied, I have set the threatening sword against all their gates: ah! it is made glittering, it is whetted for the slaughter.

16 Gather up {strength}, go to the right hand, turn thee, go to the left, whithersoever thy face is appointed.

17 And I myself will smite my hands together, and I will satisfy my fury: I Jehovah have spoken {it}.

18 And the word of Jehovah came unto me, saying,

19 And thou, son of man, set thee two ways, by which the sword of the king of Babylon may come-out of one land shall they both come-and make thee a signpost, make it at the head of the way to the city.

20 Appoint a way for the coming of the sword to Rabbah of the children of Ammon, and to Judah at the fenced {city} of Jerusalem.

21 For the king of Babylon standeth at the parting of the way, at the head of the two ways, to use divination: he shaketh {his} arrows, he inquireth of the teraphim, he looketh in the liver.

22 In his right hand is the lot of Jerusalem to appoint battering-rams, to open the mouth for bloodshed, to lift up the voice with shouting, to appoint battering-rams against the gates, to cast mounds, to build siege-towers.

23 And this shall be a false divination in their sight, for them that have sworn oaths; but he will call to remembrance the iniquity, that they may be taken.

24 Therefore thus saith the Lord Jehovah: Because ye make your iniquity to be remembered in that your transgressions are discovered, so that in all your doings your sins appear; because ye are come to remembrance, ye shall be taken with the hand.

25 And thou, profane, wicked prince of Israel, whose day is come, at the time of the iniquity of the end,

26 -thus saith the Lord Jehovah: Remove the mitre and take off the crown; what is shall be no {more}. Exalt that which is low, and abase that which is high.

27 I will overturn, overturn, overturn it! This also shall be no {more}, until he come whose right it is; and I will give it {to him}.

28 And thou, son of man, prophesy and say, Thus speaketh the Lord Jehovah concerning the children of Ammon, and concerning their reproach; and thou shalt say, A sword, a sword is drawn; for the slaughter is it furbished, that it may consume, that it may glitter:

29 whilst they see vanity for thee, whilst they divine a lie unto thee, to lay thee upon the necks of the wicked that are slain, whose day is come at the time of the iniquity of the end.

30 Restore {it} to its sheath. I will judge thee in the place where thou wast created, in the land of thy birth.

31 And I will pour out mine indignation upon thee, I will blow upon thee the fire of my wrath, and give thee into the hand of brutish men, skilful to destroy.

32 Thou shalt be for fuel to the fire; thy blood shall be in the midst of the land; thou shalt not be remembered: for I Jehovah have spoken.

1 א ויהי דבר יהוה אלי לאמר

2 ב בן אדם שים פניך דרך תימנה והטף אל דרום והנבא אל יער השדה נגב

3 ג ואמרת ליער הנגב שמע דבר יהוה  כה אמר אדני יהוה הנני מצית בך אש ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש לא תכבה להבת שלהבת ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה

4 ד וראו כל בשר כי אני יהוה בערתיה  לא תכבה

5 ה ואמר אהה אדני יהוה המה אמרים לי הלא ממשל משלים הוא  {פ}

6 ו ויהי דבר יהוה אלי לאמר

7 ז בן אדם שים פניך אל ירושלם והטף אל מקדשים והנבא אל אדמת ישראל

8 ח ואמרת לאדמת ישראל כה אמר יהוה הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע

9 ט יען אשר הכרתי ממך צדיק ורשע לכן תצא חרבי מתערה אל כל בשר--מנגב צפון

10 י וידעו כל בשר כי אני יהוה הוצאתי חרבי מתערה  לא תשוב עוד  {ס}

11 יא ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם

12 יב והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים--הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה  {פ}

13 יג ויהי דבר יהוה אלי לאמר

14 יד בן אדם--הנבא ואמרת כה אמר אדני  אמר חרב חרב הוחדה וגם מרוטה

15 טו למען טבח טבח הוחדה למען היה לה ברק מרטה או נשיש שבט בני מאסת כל עץ

16 טז ויתן אתה למרטה לתפש בכף היא הוחדה חרב והיא מרטה לתת אותה ביד הורג

17 יז זעק והילל בן אדם--כי היא היתה בעמי היא בכל נשיאי ישראל מגורי אל חרב היו את עמי לכן ספק אל ירך

18 יח כי בחן--ומה אם גם שבט מאסת לא יהיה  נאם אדני יהוה  {פ}

19 יט ואתה בן אדם--הנבא והך כף אל כף ותכפל חרב שלישתה חרב חללים--היא חרב חלל הגדול החדרת להם

20 כ למען למוג לב והרבה המכשלים--על כל שעריהם נתתי אבחת חרב אח עשויה לברק מעטה לטבח

21 כא התאחדי הימני השימי השמילי אנה פניך מעדות

22 כב וגם אני אכה כפי אל כפי והניחתי חמתי  אני יהוה דברתי  {פ}

23 כג ויהי דבר יהוה אלי לאמר

24 כד ואתה בן אדם שים לך שנים דרכים לבוא חרב מלך בבל--מארץ אחד יצאו שניהם ויד ברא בראש דרך עיר ברא

25 כה דרך תשים--לבוא חרב את רבת בני עמון ואת יהודה בירושלם בצורה

26 כו כי עמד מלך בבל אל אם הדרך בראש שני הדרכים--לקסם קסם  קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד

27 כז בימינו היה הקסם ירושלם לשום כרים לפתח פה ברצח להרים קול בתרועה--לשום כרים על שערים לשפך סללה לבנות דיק

28 כח והיה להם כקסום (כקסם) שוא בעיניהם שבעי שבעות להם והוא מזכיר עון להתפש  {ס}

29 כט לכן כה אמר אדני יהוה יען הזכרכם עונכם בהגלות פשעיכם להראות חטאותיכם בכל עלילותיכם--יען הזכרכם בכף תתפשו  {פ}

30 ל ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר בא יומו בעת עון קץ  {ס}

31 לא כה אמר אדני יהוה הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא זאת--השפלה הגבה והגבה השפיל

32 לב עוה עוה עוה אשימנה גם זאת לא היה עד בא אשר לו המשפט ונתתיו  {פ} [ (Ezekiel 21:33) לג ואתה בן אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה אל בני עמון ואל חרפתם ואמרת חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה להכיל למען ברק ] [ (Ezekiel 21:34) לד בחזות לך שוא בקסם לך כזב--לתת אותך אל צוארי חללי רשעים אשר בא יומם בעת עון קץ ] [ (Ezekiel 21:35) לה השב אל תערה במקום אשר נבראת בארץ מכרותיך אשפט אתך ] [ (Ezekiel 21:36) לו ושפכתי עליך זעמי באש עברתי אפיח עליך ונתתיך ביד אנשים בערים חרשי משחית ] [ (Ezekiel 21:37) לז לאש תהיה לאכלה דמך יהיה בתוך הארץ לא תזכרי כי אני יהוה דברתי  {פ} ]