1 Ο δε Ιωβ απεκριθη και ειπεν·
2 Ειθε να εζυγιζετο τωοντι η λυπη μου, και η συμφορα μου να ετιθετο ολη ομου εν τη πλαστιγγι.
3 Επειδη τωρα ηθελεν εισθαι βαρυτερα υπερ την αμμον της θαλασσης· δια τουτο οι λογοι μου καταπινονται.
4 Διοτι τα βελη του Παντοδυναμου ειναι εντος μου, των οποιων το φαρμακιον εκπινει το πνευμα μου· οι τρομοι του Θεου παραταττονται εναντιον μου.
5 Ογκαται ο αγριος ονος παρα τη χλοη; η μυκαται ο βους παρα τη φατνη αυτου;
6 Τρωγεται το ανοστον χωρις αλατος; η υπαρχει γευσις εν τω λευκωματι του ωου;
7 Τα πραγματα, τα οποια η ψυχη μου απεστρεφετο να εγγιση, εγειναν ως το αηδες φαγητον μου.
8 Ειθε να απελαμβανον την αιτησιν μου, και να μοι εδιδεν ο Θεος την Επιθυμιαν μου.
9 Και να ηθελεν ευδοκησει ο Θεος να με αφανιση· να απολυση την χειρα αυτου και να με κοψη.
10 Και θελει εισθαι ετι η παρηγορια μου, οτι, και αν καταναλωθω εν τη θλιψει και αυτος δεν με λυπηθη, εγω δεν εκρυψα τους λογους του Αγιου.
11 Ποια η δυναμις μου, ωστε να εγκαρτερω; και ποιον το τελος μου, ωστε να υποφερη η ψυχη μου;
12 Μηπως η δυναμις μου ειναι δυναμις λιθων; η η σαρξ μου χαλκος;
13 Μηπως δεν εξελιπεν εν εμοι η βοηθεια μου και απεμακρυνθη απ' εμου η σωτηρια;
14 Εις τον τεθλιμμενον ελεος πρεπει παρα του φιλου αυτου· αλλ' αυτος εγκατελιπε τον φοβον του Παντοδυναμου.
15 Οι αδελφοι μου εφερθησαν απατηλως ως χειμαρρος, ως ρευμα χειμαρρων παρηλθον·
16 οιτινες θολονονται εκ του παγου, εις τους οποιους διαλυεται η χιων·
17 οταν θερμανθωσιν, εκλειπουσιν· οταν γεινη θερμοτης, εξαλειφονται απο του τοπου αυτων.
18 Τα ιχνη της πορειας αυτων συστρεφονται· καταντωσιν εις το μηδεν και χανονται·
19 τα πληθη της Θαιμα εθεωρουν, οι συνοδοιποροι της Σεβα περιεμενον αυτους·
20 Εψευσθησαν της ελπιδος αυτων· ηλθον εκει και ενετραπησαν.
21 Τωρα και σεις εισθε ως αυτοι· ειδετε την πληγην μου και ετρομαξατε.
22 Μηπως εγω ειπα, Φερετε προς εμε; η, Δοτε δωρον εις εμε απο της περιουσιας υμων;
23 η, Ελευθερωσατε με εκ της χειρος του εχθρου; η, Λυτρωσατε με εκ της χειρος των ισχυρων;
24 Διδαξατε με, και εγω θελω σιωπησει· και δειξατε μοι κατα τι εσφαλα.
25 Ποσον ισχυροι ειναι οι ορθοι λογοι· αλλ' ο ελεγχος σας, τι αποδεικνυει;
26 Φανταζεσθε να ελεγξητε λογους, ενω αι ομιλιαι του απηλπισμενου ειναι ως ανεμος;
27 Τωοντι, σεις επιπιπτετε επι τον ορφανον, και σκαπτετε λακκον εις τον φιλον σας.
28 Τωρα λοιπον ευαρεστηθητε να εμβλεψητε εις εμε, διοτι εμπροσθεν υμων κειται αν εγω ψευδωμαι.
29 Επιστρεψατε, παρακαλω· ας μη γεινη αδικια· ναι, επιστρεψατε παλιν· η δικαιοσυνη μου ειναι εν τουτω.
30 Υπαρχει αδικια εν τη γλωσση μου; δεν δυναται ο ουρανισκος μου να διακρινη τα διεφθαρμενα;
1 א ויען איוב ויאמר br
2 ב לו--שקול ישקל כעשי והיתי (והותי) במאזנים ישאו-יחד br
3 ג כי-עתה--מחול ימים יכבד על-כן דברי לעו br
4 ד כי חצי שדי עמדי--אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני br
5 ה הינהק-פרא עלי-דשא אם יגעה-שור על-בלילו br
6 ו היאכל תפל מבלי-מלח אם-יש-טעם בריר חלמות br
7 ז מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי br
8 ח מי-יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה br
9 ט ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני br
10 י ותהי-עוד נחמתי-- ואסלדה בחילה לא יחמול br כי-לא כחדתי אמרי קדוש br
11 יא מה-כחי כי-איחל ומה-קצי כי-אאריך נפשי br
12 יב אם-כח אבנים כחי אם-בשרי נחוש br
13 יג האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני br
14 יד למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב br
15 טו אחי בגדו כמו-נחל כאפיק נחלים יעברו br
16 טז הקדרים מני-קרח עלימו יתעלם-שלג br
17 יז בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם br
18 יח ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו br
19 יט הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו-למו br
20 כ בשו כי-בטח באו עדיה ויחפרו br
21 כא כי-עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו br
22 כב הכי-אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי br
23 כג ומלטוני מיד-צר ומיד עריצים תפדוני br
24 כד הורוני ואני אחריש ומה-שגיתי הבינו לי br
25 כה מה-נמרצו אמרי-ישר ומה-יוכיח הוכח מכם br
26 כו הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נואש br
27 כז אף-על-יתום תפילו ותכרו על-ריעכם br
28 כח ועתה הואילו פנו-בי ועל-פניכם אם-אכזב br
29 כט שובו-נא אל-תהי עולה ושבי (ושבו) עוד צדקי-בה br
30 ל היש-בלשוני עולה אם-חכי לא-יבין הוות