1 Quei tre uomini cessarono di rispondere a Giobbe perché egli si credeva giusto.2 Allora l’ira di Elihu, figliuolo di Barakeel il Buzita, della tribù di Ram, s’accese:3 s’accese contro Giobbe, perché riteneva giusto sé stesso anziché Dio; s’accese anche contro i tre amici di lui perché non avean trovato che rispondere, sebbene condannassero Giobbe.4 Ora, siccome quelli erano più attempati di lui,5 Elihu aveva aspettato a parlare a Giobbe; ma quando vide che dalla bocca di quei tre uomini non usciva più risposta, s’accese d’ira.6 Ed Elihu, figliuolo di Barakeel il Buzita, rispose e disse: "Io son giovine d’età e voi siete vecchi; erciò mi son tenuto indietro e non ho ardito esporvi il mio pensiero.7 Dicevo: "Parleranno i giorni, e il gran numero degli anni insegnerà la sapienza".8 Ma, nell’uomo, quel che lo rende intelligente è lo spirito, è il soffio dell’Onnipotente.9 Non quelli di lunga età sono sapienti, né i vecchi son quelli che comprendono il giusto.10 Perciò dico: "Ascoltatemi; vi esporrò anch’io il mio pensiero".11 Ecco, ho aspettato i vostri discorsi, ho ascoltato i vostri argomenti, mentre andavate cercando altre parole.12 V’ho seguito attentamente, ed ecco, nessun di voi ha convinto Giobbe, nessuno ha risposto alle sue parole.13 Non avete dunque ragione di dire: "Abbiam trovato la sapienza! Dio soltanto lo farà cedere; non l’uomo!"14 Egli non ha diretto i suoi discorsi contro a me, ed io non gli risponderò colle vostre parole.15 Eccoli sconcertati! non rispondon più, non trovan più parole.16 Ed ho aspettato che non parlassero più, che restassero e non rispondessero più.17 Ma ora risponderò anch’io per mio conto, esporrò anch’io il mio pensiero!18 Perché son pieno di parole, e lo spirito ch’è dentro di me mi stimola.19 Ecco, il mio seno è come vin rinchiuso, è simile ad otri pieni di vin nuovo, che stanno per scoppiare.20 Parlerò dunque e mi solleverò, aprirò le labbra e risponderò!21 E lasciate ch’io parli senza riguardi personali, senza adulare alcuno;22 poiché adulare io non so; se lo facessi, il mio Fattore tosto mi torrebbe di mezzo.

1 א   וישבתו שלשת האנשים האלה--    מענות את-איוב br כי הוא צדיק    בעיניו 2 ב   ויחר אף אליהוא בן-ברכאל הבוזי--    ממשפחת-רם br באיוב חרה אפו--    על-צדקו נפשו מאלהים br 3 ג   ובשלשת רעיו    חרה אפו br על אשר לא-מצאו מענה--    וירשיעו את-איוב br 4 ד   ואליהו--חכה את-איוב בדברים    כי זקנים-המה ממנו לימים br 5 ה   וירא אליהוא--כי אין מענה בפי שלשת האנשים    ויחר אפו 6 ו   ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי--    ויאמר br צעיר אני לימים    ואתם ישישים br על-כן זחלתי ואירא    מחות דעי אתכם br 7 ז   אמרתי ימים ידברו    ורב שנים ידיעו חכמה br 8 ח   אכן רוח-היא באנוש    ונשמת שדי תבינם br 9 ט   לא-רבים יחכמו    וזקנים יבינו משפט br 10 י   לכן אמרתי שמעה-לי    אחוה דעי אף-אני br 11 יא   הן הוחלתי לדבריכם--אזין עד-תבונתיכם    עד-תחקרון מלין br 12 יב   ועדיכם אתבונן    והנה אין לאיוב מוכיח--עונה אמריו מכם br 13 יג   פן-תאמרו מצאנו חכמה    אל ידפנו לא-איש br 14 יד   ולא-ערך אלי מלין    ובאמריכם לא אשיבנו br 15 טו   חתו לא-ענו עוד    העתיקו מהם מלים br 16 טז   והוחלתי כי-לא ידברו    כי עמדו לא-ענו עוד br 17 יז   אענה אף-אני חלקי    אחוה דעי אף-אני br 18 יח   כי מלתי מלים    הציקתני רוח בטני br 19 יט   הנה-בטני--כיין לא-יפתח    כאבות חדשים יבקע br 20 כ   אדברה וירוח-לי    אפתח שפתי ואענה br 21 כא   אל-נא אשא פני-איש    ואל-אדם לא אכנה br 22 כב   כי לא ידעתי אכנה    כמעט ישאני עשני