1 La vita dell’uomo sulla terra è una milizia; i giorni suoi son simili ai giorni d’un operaio.2 Come lo schiavo anela l’ombra e come l’operaio aspetta il suo salario,3 così a me toccan mesi di sciagura, e mi sono assegnate notti di dolore.4 Non appena mi corico, dico: "Quando mi leverò?" Ma la notte si prolunga, e mi sazio d’agitazioni infino all’alba.5 La mia carne è coperta di vermi e di croste terrose, la mia pelle si richiude, poi riprende a suppurare.6 I miei giorni sen vanno più veloci della spola, si consumano senza speranza.7 Ricordati, che la mia vita e un soffio! L’occhio mio non vedrà più il bene.8 Lo sguardo di chi ora mi vede non mi potrà più scorgere; gli occhi tuoi mi cercheranno, ma io non sarò più.9 La nuvola svanisce e si dilegua; così chi scende nel soggiorno de’ morti non ne risalirà;10 non tornerà più nella sua casa, e il luogo ove stava non lo riconoscerà più.11 Io, perciò, non terrò chiusa la bocca; nell’angoscia del mio spirito io parlerò, mi lamenterò nell’amarezza dell’anima mia.12 Son io forse il mare o un mostro marino che tu ponga intorno a me una guardia?13 Quando dico: "Il mio letto mi darà sollievo, il mio giaciglio allevierà la mia pena,"14 tu mi sgomenti con sogni, e mi spaventi con visioni;15 sicché l’anima mia preferisce soffocare, preferisce a queste ossa la morte.16 Io mi vo struggendo; non vivrò sempre; deh, lasciami stare; i giorni miei non son che un soffio.17 Che cosa è l’uomo che tu ne faccia tanto caso, che tu ponga mente ad esso,18 e lo visiti ogni mattina e lo metta alla prova ad ogni istante?19 Quando cesserai di tener lo sguardo fisso su me? Quando mi darai tempo d’inghiottir la mia saliva?20 Se ho peccato, che ho fatto a te, o guardiano degli uomini? Perché hai fatto di me il tuo bersaglio? A al punto che son divenuto un peso a me stesso?21 E perché non perdoni le mie trasgressioni e non cancelli la mia iniquità? Poiché presto giacerò nella polvere; e tu mi cercherai, ma io non sarò più".

1 א   הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ    וכימי שכיר ימיו br 2 ב   כעבד ישאף-צל    וכשכיר יקוה פעלו br 3 ג   כן הנחלתי לי ירחי-שוא    ולילות עמל מנו-לי br 4 ד   אם-שכבתי--    ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב br ושבעתי נדדים    עדי-נשף br 5 ה   לבש בשרי רמה ו ג יש (וגוש) עפר    עורי רגע וימאס br 6 ו   ימי קלו מני-ארג    ויכלו באפס תקוה br 7 ז   זכר כי-רוח חיי    לא-תשוב עיני לראות טוב br 8 ח   לא-תשורני עין ראי    עיניך בי ואינני br 9 ט   כלה ענן וילך    כן יורד שאול לא יעלה br 10 י   לא-ישוב עוד לביתו    ולא-יכירנו עוד מקמו br 11 יא   גם-אני    לא אחשך-פי br אדברה בצר רוחי    אשיחה במר נפשי br 12 יב   הים-אני אם-תנין    כי-תשים עלי משמר br 13 יג   כי-אמרתי תנחמני ערשי    ישא בשיחי משכבי br 14 יד   וחתתני בחלמות    ומחזינות תבעתני br 15 טו   ותבחר מחנק נפשי    מות מעצמותי br 16 טז   מאסתי לא-לעלם אחיה    חדל ממני כי-הבל ימי br 17 יז   מה-אנוש כי תגדלנו    וכי-תשית אליו לבך br 18 יח   ותפקדנו לבקרים    לרגעים תבחננו br 19 יט   כמה לא-תשעה ממני    לא-תרפני עד-בלעי רקי br 20 כ   חטאתי מה אפעל לך--    נצר האדם br למה שמתני למפגע לך    ואהיה עלי למשא br 21 כא   ומה לא-תשא פשעי--    ותעביר את-עוני br כי-עתה לעפר אשכב    ושחרתני ואינני