1 O Senhor Deus também me mostrou o seguinte: um cesto de frutos de verão. 2 E perguntou:
— O que você está vendo, Amós?
E eu respondi:
— Um cesto de frutos de verão.
Então o Senhor me disse:
"Chegou o fim para o meu povo
de Israel;
não posso mais ignorar
o que fazem.
3 Naquele dia",
diz o Senhor Deus,
"os cânticos do templo
serão gritos de dor.
Muitos cadáveres!
Cadáveres jogados por toda parte!
Silêncio!"
4 Ouçam isto, vocês que pisam
os necessitados
e destroem os miseráveis da terra,
5 dizendo: "Quando passará
a Festa da Lua Nova,
para vendermos os cereais?
E o sábado, para abrirmos
os celeiros de trigo,
diminuindo a quantidade,
aumentando o peso
e enganando com balanças
desonestas,
6 para comprarmos os pobres
por dinheiro
e os necessitados
por um par de sandálias
e vendermos o refugo do trigo?"
7 O Senhor jurou
pela glória de Jacó, dizendo:
"Nunca me esquecerei
de nenhuma das suas obras!
8 Por causa disto, será que
a terra não vai tremer?
E não estarão enlutados
todos os seus moradores?
Toda a terra se levantará
como o Nilo,
será agitada e abaixará
como o rio do Egito."
9 "Naquele dia",
diz o Senhor Deus,
"farei com que o sol
se ponha ao meio-dia
e com que a terra se cubra
de trevas em pleno dia.
10 Transformarei as suas festas
em luto
e todos os seus cânticos
em lamentações.
Vou fazer com que todos vistam
roupas feitas de pano de saco
e rapem a cabeça.
Farei com que isso seja
como luto por um filho único,
luto cujo fim será
como dia de amargura."
11 "Eis que vêm dias",
diz o Senhor Deus,
"em que enviarei sobre a terra
fome — não de pão,
e sede — não de água,
mas de ouvir as palavras
do Senhor.
12 Andarão de mar a mar
e do Norte até o Oriente;
correrão por toda parte,
procurando a palavra do Senhor,
mas não a acharão.
13 Naquele dia, as moças bonitas
e os jovens desmaiarão de sede,
14 os que agora juram
pelo ídolo de Samaria
e dizem: ‘Tão certo como vive
o seu deus, ó Dã!’
E: ‘Tão certo como vive
o culto de Berseba!’
Esses mesmos cairão
e nunca mais se levantarão."
1 כה הראני אדני יהוה והנה כלוב קיץ׃
2 ויאמר מה אתה ראה עמוס ואמר כלוב קיץ ויאמר יהוה אלי בא הקץ אל עמי ישראל לא אוסיף עוד עבור לו׃
3 והילילו שירות היכל ביום ההוא נאם אדני יהוה רב הפגר בכל מקום השליך הס׃
4 שמעו זאת השאפים אביון ולשבית ענוי ארץ׃
5 לאמר מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה׃
6 לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר׃
7 נשבע יהוה בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם׃
8 העל זאת לא תרגז הארץ ואבל כל יושב בה ועלתה כאר כלה ונגרשה ונשקה כיאור מצרים׃
9 והיה ביום ההוא נאם אדני יהוה והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור׃
10 והפכתי חגיכם לאבל וכל שיריכם לקינה והעליתי על כל מתנים שק ועל כל ראש קרחה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר׃
11 הנה ימים באים נאם אדני יהוה והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי יהוה׃
12 ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר יהוה ולא ימצאו׃
13 ביום ההוא תתעלפנה הבתולת היפות והבחורים בצמא׃
14 הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע ונפלו ולא יקומו עוד׃