1 After Saul returned from pursuing the Philistines, he was told, "David is in the Desert of En Gedi."
2 So Saul took three thousand able young men from all Israel and set out to look for David and his men near the Crags of the Wild Goats.
3 He came to the sheep pens along the way; a cave was there, and Saul went in to relieve himself. David and his men were far back in the cave.
4 The men said, "This is the day the LORD spoke of when he said "to you, 'I will give your enemy into your hands for you to deal with as you wish.'" Then David crept up unnoticed and cut off a corner of Saul's robe.
5 Afterward, David was conscience-stricken for having cut off a corner of his robe.
6 He said to his men, "The LORD forbid that I should do such a thing to my master, the LORD's anointed, or lay my hand on him; for he is the anointed of the LORD."
7 With these words David sharply rebuked his men and did not allow them to attack Saul. And Saul left the cave and went his way.
8 Then David went out of the cave and called out to Saul, "My lord the king!" When Saul looked behind him, David bowed down and prostrated himself with his face to the ground.
9 He said to Saul, "Why do you listen when men say, 'David is bent on harming you'?
10 This day you have seen with your own eyes how the LORD delivered you into my hands in the cave. Some urged me to kill you, but I spared you; I said, 'I will not lay my hand on my lord, because he is the LORD's anointed.'
11 See, my father, look at this piece of your robe in my hand! I cut off the corner of your robe but did not kill you. See that there is nothing in my hand to indicate that I am guilty of wrongdoing or rebellion. I have not wronged you, but you are hunting me down to take my life.
12 May the LORD judge between you and me. And may the LORD avenge the wrongs you have done to me, but my hand will not touch you.
13 As the old saying goes, 'From evildoers come evil deeds,' so my hand will not touch you.
14 "Against whom has the king of Israel come out? Who are you pursuing? A dead dog? A flea?
15 May the LORD be our judge and decide between us. May he consider my cause and uphold it; may he vindicate me by delivering me from your hand."
16 When David finished saying this, Saul asked, "Is that your voice, David my son?" And he wept aloud.
17 "You are more righteous than I," he said. "You have treated me well, but I have treated you badly.
18 You have just now told me about the good you did to me; the LORD delivered me into your hands, but you did not kill me.
19 When a man finds his enemy, does he let him get away unharmed? May the LORD reward you well for the way you treated me today.
20 I know that you will surely be king and that the kingdom of Israel will be established in your hands.
21 Now swear to me by the LORD that you will not kill off my descendants or wipe out my name from my father's family."
22 So David gave his oath to Saul. Then Saul returned home, but David and his men went up to the stronghold.
1 ויהי כאשר שב שאול מאחרי פלשתים ויגדו לו לאמר הנה דוד במדבר עין גדי׃
2 ויקח שאול שלשת אלפים איש בחור מכל ישראל וילך לבקש את דוד ואנשיו על פני צורי היעלים׃
3 ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו ודוד ואנשיו בירכתי המערה ישבים׃
4 ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום אשר אמר יהוה אליך הנה אנכי נתן את איביך בידך ועשית לו כאשר יטב בעיניך ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט׃
5 ויהי אחרי כן ויך לב דוד אתו על אשר כרת את כנף אשר לשאול׃
6 ויאמר לאנשיו חלילה לי מיהוה אם אעשה את הדבר הזה לאדני למשיח יהוה לשלח ידי בו כי משיח יהוה הוא׃
7 וישסע דוד את אנשיו בדברים ולא נתנם לקום אל שאול ושאול קם מהמערה וילך בדרך׃
8 ויקם דוד אחרי כן ויצא מן המערה ויקרא אחרי שאול לאמר אדני המלך ויבט שאול אחריו ויקד דוד אפים ארצה וישתחו׃
9 ויאמר דוד לשאול למה תשמע את דברי אדם לאמר הנה דוד מבקש רעתך׃
10 הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך יהוה היום בידי במערה ואמר להרגך ותחס עליך ואמר לא אשלח ידי באדני כי משיח יהוה הוא׃
11 ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי כי בכרתי את כנף מעילך ולא הרגתיך דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא חטאתי לך ואתה צדה את נפשי לקחתה׃
12 ישפט יהוה ביני ובינך ונקמני יהוה ממך וידי לא תהיה בך׃
13 כאשר יאמר משל הקדמני מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך׃
14 אחרי מי יצא מלך ישראל אחרי מי אתה רדף אחרי כלב מת אחרי פרעש אחד׃
15 והיה יהוה לדין ושפט ביני ובינך וירא וירב את ריבי וישפטני מידך׃
16 ויהי ככלות דוד לדבר את הדברים האלה אל שאול ויאמר שאול הקלך זה בני דוד וישא שאול קלו ויבך׃
17 ויאמר אל דוד צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה׃
18 ואת הגדת היום את אשר עשיתה אתי טובה את אשר סגרני יהוה בידך ולא הרגתני׃
19 וכי ימצא איש את איבו ושלחו בדרך טובה ויהוה ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשיתה לי׃
20 ועתה הנה ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל׃
21 ועתה השבעה לי ביהוה אם תכרית את זרעי אחרי ואם תשמיד את שמי מבית אבי׃
22 וישבע דוד לשאול וילך שאול אל ביתו ודוד ואנשיו עלו על המצודה׃