1 After the death of Saul, David returned from striking down the Amalekites and stayed in Ziklag two days.
2 On the third day a man arrived from Saul's camp with his clothes torn and dust on his head. When he came to David, he fell to the ground to pay him honor.
3 "Where have you come from?" David asked him. He answered, "I have escaped from the Israelite camp."
4 "What happened?" David asked. "Tell me." "The men fled from the battle," he replied. "Many of them fell and died. And Saul and his son Jonathan are dead."
5 Then David said to the young man who brought him the report, "How do you know that Saul and his son Jonathan are dead?"
6 "I happened to be on Mount Gilboa," the young man said, "and there was Saul, leaning on his spear, with the chariots and their drivers in hot pursuit.
7 When he turned around and saw me, he called out to me, and I said, 'What can I do?'
8 "He asked me, 'Who are you?' "'An Amalekite,' I answered.
9 "Then he said to me, 'Stand here by me and kill me! I'm in the throes of death, but I'm still alive.'
10 "So I stood beside him and killed him, because I knew that after he had fallen he could not survive. And I took the crown that was on his head and the band on his arm and have brought them here to my lord."
11 Then David and all the men with him took hold of their clothes and tore them.
12 They mourned and wept and fasted till evening for Saul and his son Jonathan, and for the army of the LORD and for the nation of Israel, because they had fallen by the sword.
13 David said to the young man who brought him the report, "Where are you from?" "I am the son of a foreigner, an Amalekite," he answered.
14 David asked him, "Why weren't you afraid to lift your hand to destroy the LORD's anointed?"
15 Then David called one of his men and said, "Go, strike him down!" So he struck him down, and he died.
16 For David had said to him, "Your blood be on your own head. Your own mouth testified against you when you said, 'I killed the LORD's anointed.'"
17 David took up this lament concerning Saul and his son Jonathan,
18 and he ordered that the people of Judah be taught this lament of the bow (it is written in the Book of Jashar):
19 "A gazelle "lies slain on your heights, Israel. How the mighty have fallen!
20 "Tell it not in Gath, proclaim it not in the streets of Ashkelon, lest the daughters of the Philistines be glad, lest the daughters of the uncircumcised rejoice.
21 "Mountains of Gilboa, may you have neither dew nor rain, may no showers fall on your terraced fields. "For there the shield of the mighty was despised, the shield of Saul —no longer rubbed with oil.
22 "From the blood of the slain, from the flesh of the mighty, the bow of Jonathan did not turn back, the sword of Saul did not return unsatisfied.
23 Saul and Jonathan — in life they were loved and admired, and in death they were not parted. They were swifter than eagles, they were stronger than lions.
24 "Daughters of Israel, weep for Saul, who clothed you in scarlet and finery, who adorned your garments with ornaments of gold.
25 "How the mighty have fallen in battle! Jonathan lies slain on your heights.
26 I grieve for you, Jonathan my brother; you were very dear to me. Your love for me was wonderful, more wonderful than that of women.
27 "How the mighty have fallen! The weapons of war have perished!"
1 ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים׃
2 ויהי ביום השלישי והנה איש בא מן המחנה מעם שאול ובגדיו קרעים ואדמה על ראשו ויהי בבאו אל דוד ויפל ארצה וישתחו׃
3 ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי׃
4 ויאמר אליו דוד מה היה הדבר הגד נא לי ויאמר אשר נס העם מן המלחמה וגם הרבה נפל מן העם וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו׃
5 ויאמר דוד אל הנער המגיד לו איך ידעת כי מת שאול ויהונתן בנו׃
6 ויאמר הנער המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו׃
7 ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ואמר הנני׃
8 ויאמר לי מי אתה ויאמר אליו עמלקי אנכי׃
9 ויאמר אלי עמד נא עלי ומתתני כי אחזני השבץ כי כל עוד נפשי בי׃
10 ואעמד עליו ואמתתהו כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרעו ואביאם אל אדני הנה׃
11 ויחזק דוד בבגדו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו׃
12 ויספדו ויבכו ויצמו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם יהוה ועל בית ישראל כי נפלו בחרב׃
13 ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי׃
14 ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את משיח יהוה׃
15 ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע בו ויכהו וימת׃
16 ויאמר אליו דוד דמיך על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יהוה׃
17 ויקנן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו׃
18 ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר׃
19 הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים׃
20 אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים׃
21 הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן׃
22 מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם׃
23 שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו׃
24 בנות ישראל אל שאול בכינה המלבשכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן׃
25 איך נפלו גברים בתוך המלחמה יהונתן על במותיך חלל׃
26 צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים׃
27 איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה׃