1 א הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה

2 ב והיה כעם ככהן כעבד כאדניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר כמלוה כלוה כנשה כאשר נשא בו

3 ג הבוק תבוק הארץ והבוז תבז  כי יהוה דבר את הדבר הזה

4 ד אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם הארץ

5 ה והארץ חנפה תחת ישביה  כי עברו תורת חלפו חק הפרו ברית עולם

6 ו על כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער

7 ז אבל תירוש אמללה גפן נאנחו כל שמחי לב

8 ח שבת משוש תפים חדל שאון עליזים שבת משוש כנור

9 ט בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשתיו

10 י נשברה קרית תהו סגר כל בית מבוא

11 יא צוחה על היין בחוצות ערבה כל שמחה גלה משוש הארץ

12 יב נשאר בעיר שמה ושאיה יכת שער

13 יג כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים כנקף זית כעוללת אם כלה בציר

14 יד המה ישאו קולם ירנו בגאון יהוה צהלו מים

15 טו על כן בארים כבדו יהוה באיי הים שם יהוה אלהי ישראל  {ס}

16 טז מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק ואמר רזי לי רזי לי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו

17 יז פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ

18 יח והיה הנס מקול הפחד יפל אל הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח  כי ארבות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ

19 יט רעה התרעעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ

20 כ נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תסיף קום  {ס}

21 כא והיה ביום ההוא יפקד יהוה על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה

22 כב ואספו אספה אסיר על בור וסגרו על מסגר ומרב ימים יפקדו

23 כג וחפרה הלבנה ובושה החמה  כי מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד  {פ}

1 Voici, l'Éternel va rendre le pays vide et le dépouiller; il en bouleversera la face et en dispersera les habitants.

2 Et il en sera du sacrificateur comme du peuple, du maître comme de son serviteur, de la maîtresse comme de la servante, du vendeur comme de l'acheteur, du prêteur comme de l'emprunteur, du créancier comme du débiteur.

3 Le pays sera entièrement vidé et mis au pillage, car l'Éternel a prononcé cet arrêt.

4 Le pays est triste et mort; la terre est morte et languissante; les grands du peuple du pays sont languissants.

5 Le pays était profané par ses habitants; car ils ont transgressé les lois, ils ont changé l'ordonnance, ils ont enfreint l'alliance perpétuelle.

6 C'est pourquoi la malédiction dévore le pays, et ses habitants portent leur peine; c'est pourquoi les habitants du pays ont été consumés, et il n'est resté que très peu d'hommes.

7 Le vin doux pleure, la vigne languit, tous ceux qui avaient le coeur joyeux soupirent;

8 Le son joyeux des tambourins a cessé, le bruit de la gaieté a pris fin, le son joyeux de la harpe a cessé;

9 On ne boit plus de vin en chantant; la boisson forte est amère à ceux qui la boivent.

10 Elle est détruite, la cité déserte; toute maison est fermée, on n'y entre plus.

11 On crie dans les rues parce que le vin manque; toute joie a disparu; l'allégresse du pays s'en est allée!

12 Il ne reste dans la ville que désolation; la porte tombe en débris sous les coups!

13 Car il en est, au milieu du pays, parmi les peuples, comme lorsqu'on bat l'olivier, comme au grappillage après la vendange.

14 Mais ceux-ci élèvent la voix, ils jettent des cris de joie; des bords de la mer ils chantent la majesté de l'Éternel:

15 Glorifiez donc l'Éternel aux lieux où naît la lumière; glorifiez le nom de l'Éternel, le Dieu d'Israël, dans les îles de la mer!

16 Du bout de la terre nous entendons chanter: Honneur au juste! Mais j'ai dit: Je suis perdu, je suis perdu! Malheur à moi! Les pillards pillent, les pillards s'acharnent au pillage!

17 La terreur, la fosse et le filet vont t'atteindre, habitant du pays!

18 Et celui qui fuira au bruit de la terreur, tombera dans la fosse; et qui sera remonté de la fosse, tombera dans le filet. Car les écluses d'en haut s'ouvrent, et les fondements de la terre tremblent.

19 La terre se brise, la terre se rompt, la terre chancelle.

20 La terre chancelle comme un homme ivre; elle vacille comme une cabane; son péché pèse sur elle; elle tombe, et ne se relèvera plus!

21 En ce jour-là, l'Éternel châtiera, l’armée des somptueux qui s’élève, et les rois de la terre du pays.

22 Et ils seront rassemblés captifs dans un cachot, et enfermés dans la prison; et après un grand nombre de jours ils seront châtiés.

23 La lune rougira, et le soleil sera honteux, quand l'Éternel des armées régnera sur la montagne de Sion, à Jérusalem; et devant ses anciens resplendira la gloire.