1 א הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלם

2 ב והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים

3 ג והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה אל בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו  כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלם

4 ד ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות--לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה  {פ}

5 ה בית יעקב--לכו ונלכה באור יהוה

6 ו כי נטשתה עמך בית יעקב--כי מלאו מקדם ועננים כפלשתים ובילדי נכרים ישפיקו

7 ז ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאצרתיו ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבתיו

8 ח ותמלא ארצו אלילים  למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעתיו

9 ט וישח אדם וישפל איש ואל תשא להם

10 י בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד יהוה ומהדר גאנו

11 יא עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא  {פ}

12 יב כי יום ליהוה צבאות על כל גאה--ורם ועל כל נשא ושפל

13 יג ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל אלוני הבשן

14 יד ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות

15 טו ועל כל מגדל גבה ועל כל חומה בצורה

16 טז ועל כל אניות תרשיש ועל כל שכיות החמדה

17 יז ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא

18 יח והאלילים כליל יחלף

19 יט ובאו במערות צרים ובמחלות עפר--מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ

20 כ ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו--אשר עשו לו להשתחות לחפר פרות ולעטלפים

21 כא לבוא בנקרות הצרים ובסעפי הסלעים--מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ

22 כב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו  כי במה נחשב הוא  {פ}

1 Das Wort, welches Jesaja, der Sohn des Amoz, über Juda und Jerusalem sah:

2 Es wird in spätern Zeiten geschehen, daß der Berg des Hauses des HERRN festgegründet an der Spitze der Berge stehen und über alle Höhen erhaben sein wird, und es werden ihm alle Heiden zuströmen;

3 und viele Völker werden hingehen und sagen: Kommt, laßt uns wallen zum Berge des HERRN, zum Hause des Gottes Jakobs, daß er uns belehre über seine Wege und wir wandeln auf seinen Pfaden! Denn von Zion wird die Lehre ausgehen und des HERRN Wort von Jerusalem.

4 Und er wird Schiedsrichter sein zwischen den Nationen und zurechtweisen große Völker, also daß sie ihre Schwerter zu Pflugscharen und ihre Spieße zu Rebmessern verschmieden werden; kein Volk wird wider das andere ein Schwert erheben, und sie werden den Krieg nicht mehr erlernen.

5 Komm, o Haus Jakobs, wir wollen wandeln im Lichte des HERRN!

6 Denn du hast dein Volk, das Haus Jakobs, verstoßen; denn sie sind voll morgenländischen Wesens und sind Wolkendeuter wie die Philister und haben sich mit den Kindern der Fremden verbündet.

7 Ihr Land ist voll Silber und Gold und ihrer Schätze kein Ende; ihr Land ist voll Rosse, und ihrer Wagen ist kein Ende;

8 auch ist ihr Land voll Götzen, das Werk ihrer Hände beten sie an und das, was ihre Finger gemacht haben.

9 Da beugt sich der Mensch, da demütigt sich der Mann; aber du wirst es ihnen nicht vergeben!

10 Gehe hinein in den Fels und verbirg dich im Staube aus Furcht vor dem HERRN und vor seiner majestätischen Pracht!

11 Die stolzen Augen der Menschen werden erniedrigt, und der Männer Hochmut wird gebeugt werden; der HERR aber wird allein erhaben sein an jenem Tage.

12 Denn es kommt ein Tag vom HERRN der Heerscharen über alles Stolze und Hohe und über alles Erhabene, daß es erniedrigt werde;

13 über alle hohen und erhabenen Zedern Libanons und über alle Eichen Basans;

14 über alle hohen Berge und über alle erhabenen Höhen;

15 über alle hohen Türme und über alle festen Mauern;

16 über alle Tarsisschiffe und über alle köstlichen Kleinodien;

17 und der menschliche Hochmut wird gebeugt und der Männerstolz gedemütigt werden, der HERR allein aber wird erhaben sein an jenem Tage.

18 Und die Götzen werden gänzlich verschwinden.

19 Und man wird sich in Felshöhlen und Erdlöcher verkriechen aus Furcht vor dem HERRN und vor seiner majestätischen Pracht, wenn er sich aufmachen wird, die Erde zu schrecken.

20 An jenem Tage wird der Mensch seine silbernen und goldenen Götzen, die er sich gemacht hatte, um sie zu verehren, den Maulwürfen und Fledermäusen hinwerfen,

21 um hineinzukriechen in die Felsspalten und Steinklüfte aus Furcht vor dem HERRN und seiner prachtvollen Majestät, wenn er sich aufmachen wird, die Erde zu schrecken.

22 So lasset nun ab von dem Menschen, der nur Hauch in seiner Nase hat, denn wofür ist er zu achten?