1 א וידבר יהוה אל משה לאמר

2 ב צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית--למאור  להעלת נר תמיד

3 ג מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אתו אהרן מערב עד בקר לפני יהוה--תמיד  חקת עולם לדרתיכם

4 ד על המנרה הטהרה יערך את הנרות לפני יהוה תמיד  {פ}

5 ה ולקחת סלת--ואפית אתה שתים עשרה חלות שני עשרנים יהיה החלה האחת

6 ו ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהר לפני יהוה

7 ז ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה ליהוה

8 ח ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני יהוה--תמיד  מאת בני ישראל ברית עולם

9 ט והיתה לאהרן ולבניו ואכלהו במקום קדש  כי קדש קדשים הוא לו מאשי יהוה--חק עולם  {ס}

10 י ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי

11 יא ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אתו אל משה ושם אמו שלמית בת דברי למטה דן

12 יב ויניחהו במשמר לפרש להם על פי יהוה  {פ}

13 יג וידבר יהוה אל משה לאמר

14 יד הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה וסמכו כל השמעים את ידיהם על ראשו ורגמו אתו כל העדה

15 טו ואל בני ישראל תדבר לאמר  איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו

16 טז ונקב שם יהוה מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה  כגר כאזרח--בנקבו שם יומת

17 יז ואיש כי יכה כל נפש אדם--מות יומת

18 יח ומכה נפש בהמה ישלמנה--נפש תחת נפש

19 יט ואיש כי יתן מום בעמיתו--כאשר עשה כן יעשה לו

20 כ שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן--כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו

21 כא ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת

22 כב משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה  כי אני יהוה אלהיכם

23 כג וידבר משה אל בני ישראל ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה וירגמו אתו אבן ובני ישראל עשו כאשר צוה יהוה את משה  {פ}

1 Und der HERR redete zu Mose und sprach: Gebiete den Kindern Israel,

2 daß sie zu dir bringen lauteres Öl aus zerstossenen Oliven für den Leuchter, um beständig Licht zu unterhalten!

3 Draußen vor dem Vorhang des Zeugnisses, in der Stiftshütte, soll es Aaron zurichten, daß es stets brenne vor dem HERRN, vom Abend bis zum Morgen; eine ewige Ordnung für eure Geschlechter.

4 Auf dem reinen Leuchter soll er die Lampen zurichten, vor dem HERRN, beständig.

5 Und du sollst Semmelmehl nehmen und davon zwölf Kuchen backen; ein Kuchen soll aus zwei Zehnteln bestehen.

6 Du sollst sie in zwei Schichten von je sechs Stück auf den reinen Tisch legen vor den HERRN.

7 Du sollst auf jede Schicht reinen Weihrauch legen, damit dieser die Brote in Erinnerung bringe, wenn er verbrannt wird vor dem HERRN.

8 Jeden Sabbat soll er sie stets vor dem HERRN aufschichten als Gabe von den Kindern Israel, laut ewigem Bund.

9 Und sie sollen Aaron und seinen Söhnen gehören; die sollen sie essen an heiliger Stätte; denn das ist ein hochheiliger, ewig festgesetzter Anteil für ihn von den Feueropfern des HERRN.

10 Es ging aber der Sohn eines israelitischen Weibes, der einen ägyptischen Vater hatte, unter den Kindern Israel aus und ein. Dieser Sohn des israelitischen Weibes und ein Israelite zankten im Lager miteinander.

11 Da lästerte der Sohn des israelitischen Weibes den Namen Gottes und fluchte. Darum brachte man ihn zu Mose. Seine Mutter aber hieß Selomit und war die Tochter Dibris, vom Stamme Dan.

12 Und sie behielten ihn in Haft, bis ihnen Bescheid würde durch den Mund des HERRN.

13 Und der HERR redete zu Mose und sprach:

14 Führe den Flucher vor das Lager hinaus und laß alle, die es gehört haben, ihre Hand auf sein Haupt stützen, und die ganze Gemeinde soll ihn steinigen.

15 Und sage den Kindern Israel und sprich: Wer seinem Gott flucht, der soll seine Sünde tragen;

16 und wer den Namen des HERRN lästert, der soll unbedingt sterben! Die ganze Gemeinde soll ihn steinigen, er sei ein Fremdling oder ein Einheimischer; wenn er den Namen lästert, so soll er sterben!

17 Auch wenn jemand einen Menschen erschlägt, so soll er unbedingt sterben.

18 Wer aber ein Vieh erschlägt, der soll es bezahlen; Seele um Seele!

19 Bringt aber einer seinem Nächsten eine Verletzung bei, so soll man ihm tun, wie er getan hat:

20 Bruch um Bruch, Auge um Auge, Zahn um Zahn; die Verletzung, die er dem andern zugefügt hat, soll man ihm auch zufügen;

21 also daß, wer ein Vieh erschlägt, der soll es bezahlen; wer aber einen Menschen erschlägt, der soll sterben.

22 Ihr sollt ein einheitliches Recht haben für Fremdlinge und Einheimische; denn ich, der HERR, bin euer Gott.

23 Mose aber sagte solches den Kindern Israel; die führten den Flucher vor das Lager hinaus und steinigten ihn. Also taten die Kinder Israel, wie der HERR Mose geboten hatte.