1 But now they that are younger than I have me in derision, whose fathers I would have disdained to set with the dogs of my flock.
2 Yea, whereto {should} the strength of their hands {profit} me, {men} in whom vigour hath perished?
3 Withered up through want and hunger, they flee into waste places long since desolate and desert:
4 They gather the salt-wort among the bushes, and the roots of the broom for their food.
5 They are driven forth from among {men} -they cry after them as after a thief-
6 To dwell in gloomy gorges, in caves of the earth and the rocks:
7 They bray among the bushes; under the brambles they are gathered together:
8 Sons of fools, and sons of nameless sires, they are driven out of the land.
9 And now I am their song, yea, I am their byword.
10 They abhor me, they stand aloof from me, yea, they spare not to spit in my face.
11 For he hath loosed my cord and afflicted me; so they cast off the bridle before me.
12 At {my} right hand rise the young brood; they push away my feet, and raise up against me their pernicious ways;
13 They mar my path, they set forward my calamity, without any to help them;
14 They come in as through a wide breach: amid the confusion they roll themselves onward.
15 Terrors are turned against me; they pursue mine honour as the wind; and my welfare is passed away like a cloud.
16 And now my soul is poured out in me; days of affliction have taken hold upon me.
17 The night pierceth through my bones {and detacheth them} from me, and my gnawing pains take no rest:
18 By their great force they have become my raiment; they bind me about as the collar of my coat.
19 He hath cast me into the mire, and I have become like dust and ashes.
20 I cry unto thee, and thou answerest me not; I stand up, and thou lookest at me.
21 Thou art changed to a cruel one to me; with the strength of thy hand thou pursuest me.
22 Thou liftest me up to the wind; thou causest me to be borne away, and dissolvest my substance.
23 For I know that thou wilt bring me to death, and into the house of assemblage for all living.
24 Indeed, no prayer {availeth} when he stretcheth out {his} hand: though they cry when he destroyeth.
25 Did not I weep for him whose days were hard? was not my soul grieved for the needy?
26 For I expected good, and there came evil; and I waited for light, but there came darkness.
27 My bowels well up, and rest not; days of affliction have confronted me.
28 I go about blackened, but not by the sun; I stand up, I cry in the congregation.
29 I am become a brother to jackals, and a companion of ostriches.
30 My skin is become black {and falleth} off me, and my bones are parched with heat.
31 My harp also is {turned} to mourning, and my pipe into the voice of weepers.
1 א ועתה שחקו עלי-- צעירים ממני לימים br אשר-מאסתי אבותם-- לשית עם-כלבי צאני br
2 ב גם-כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח br
3 ג בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה--אמש שואה ומשאה br
4 ד הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם br
5 ה מן-גו יגרשו יריעו עלימו כגנב br
6 ו בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים br
7 ז בין-שיחים ינהקו תחת חרול יספחו br
8 ח בני-נבל גם-בני בלי-שם-- נכאו מן-הארץ br
9 ט ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה br
10 י תעבוני רחקו מני ומפני לא-חשכו רק br
11 יא כי-יתרו (יתרי) פתח ויענני ורסן מפני שלחו br
12 יב על-ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם br
13 יג נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו br
14 יד כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו br
15 טו ההפך עלי בלהות br תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי br
16 טז ועתה--עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי-עני br
17 יז לילה--עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון br
18 יח ברב-כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני br
19 יט הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר br
20 כ אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי br
21 כא תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני br
22 כב תשאני אל-רוח תרכיבני ותמגגני תשוה (תשיה) br
23 כג כי-ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל-חי br
24 כד אך לא-בעי ישלח-יד אם-בפידו להן שוע br
25 כה אם-לא בכיתי לקשה-יום עגמה נפשי לאביון br
26 כו כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל br
27 כז מעי רתחו ולא-דמו קדמני ימי-עני br
28 כח קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע br
29 כט אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה br
30 ל עורי שחר מעלי ועצמי-חרה מני-חרב br
31 לא ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים