1 I said: 'I will take heed to my ways, that I sin not with my tongue; I will keep a curb upon my mouth, while the wicked is before me.'2 I was dumb with silence; I held my peace, had no comfort; and my pain was held in check.3 My heart waxed hot within me; while I was musing, the fire kindled; then spoke I with my tongue:4 'LORD, make me to know mine end, and the measure of my days, what it is; let me know how short-lived I am.5 Behold, Thou hast made my days as hand-breadths; and mine age is as nothing before Thee; surely every man at his best estate is altogether vanity. Selah6 Surely man walketh as a mere semblance; surely for vanity they are in turmoil; he heapeth up riches, and knoweth not who shall gather them.7 And now, Lord, what wait I for? My hope, it is in Thee.8 Deliver me from all my transgressions; make me not the reproach of the base.9 I am dumb, I open not my mouth; because Thou hast done it.10 Remove Thy stroke from off me; I am consumed by the blow of Thy hand.11 With rebukes dost Thou chasten man for iniquity, and like a moth Thou makest his beauty to consume away; surely every man is vanity. Selah12 Hear my prayer, O LORD, and give ear unto my cry; keep not silence at my tears; for I am a stranger with Thee, a sojourner, as all my fathers were.13 Look away from me, that I may take comfort, before I go hence, and be no more.'

1 למנצח לידיתון מזמור לדוד אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעד רשע לנגדי׃2 נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר׃3 חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני׃4 הודיעני יהוה קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני׃5 הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כל אדם נצב סלה׃6 אך בצלם יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם׃7 ועתה מה קויתי אדני תוחלתי לך היא׃8 מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני׃9 נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית׃10 הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי׃11 בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו אך הבל כל אדם סלה׃12 שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי׃13 השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני׃