1 א ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה  כה אמר יהוה אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר

2 ב ויאמר פרעה--מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל  לא ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח

3 ג ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו--פן יפגענו בדבר או בחרב

4 ד ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם

5 ה ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם

6 ו ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר

7 ז לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים--כתמול שלשם  הם ילכו וקששו להם תבן

8 ח ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם--לא תגרעו ממנו  כי נרפים הם--על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו

9 ט תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר

10 י ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר  כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן

11 יא אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו  כי אין נגרע מעבדתכם דבר

12 יב ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן

13 יג והנגשים אצים לאמר  כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן

14 יד ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נגשי פרעה לאמר  מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם--גם תמול גם היום

15 טו ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר  למה תעשה כה לעבדיך

16 טז תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך

17 יז ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה

18 יח ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו

19 יט ויראו שטרי בני ישראל אתם--ברע לאמר  לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו

20 כ ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה

21 כא ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט  אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו

22 כב וישב משה אל יהוה ויאמר  אדני למה הרעתה לעם הזה--למה זה שלחתני

23 כג ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך

1 Dopo questo, Mosè ed Aaronne vennero a Faraone, e gli dissero: "Così dice l’Eterno, l’Iddio d’Israele: Lascia andare il mio popolo, perché mi celebri una festa nel deserto".

2 Ma Faraone rispose: "Chi è l’Eterno ch’io debba ubbidire alla sua voce e lasciar andare Israele? Io non conosco l’Eterno, e non lascerò affatto andare Israele".

3 Ed essi dissero: "L’Iddio degli Ebrei si è presentato a noi; lasciaci andare tre giornate di cammino nel deserto per offrir sacrifizi all’Eterno, ch’è il nostro Dio, onde ei non abbia a colpirci con la peste o con la spada".

4 E il re d’Egitto disse loro: "O Mosè e Aaronne, perché distraete il popolo dai suoi lavori? Andate a fare quello che vi è imposto!"

5 E Faraone disse: "Ecco, il popolo è ora numeroso nel paese, e voi gli fate interrompere i lavori che gli sono imposti".

6 E quello stesso giorno Faraone dette quest’ordine agli ispettori del popolo e ai suoi sorveglianti:

7 "Voi non darete più, come prima, la paglia al popolo per fare i mattoni; vadano essi a raccogliersi della paglia!

8 E imponete loro la stessa quantità di mattoni di prima, senza diminuzione alcuna; perché son de’ pigri; però gridano dicendo: Andiamo a offrir sacrifizi al nostro Dio!

9 Sia questa gente caricata di lavoro; e si occupi di quello senza badare a parole di menzogna".

10 Allora gl’ispettori del popolo e i sorveglianti uscirono e dissero al popolo: "Così dice Faraone: Io non vi darò più paglia.

11 Andate voi a procurarvi della paglia dove ne potrete trovare, perché il vostro lavoro non sarà diminuito per nulla".

12 Così il popolo si sparse per tutto il paese d’Egitto, per raccogliere della stoppia invece di paglia.

13 E gli ispettori li sollecitavano dicendo: "Compite i vostri lavori giorno per giorno, come quando c’era la paglia!"

14 E i sorveglianti de’ figliuoli d’Israele stabiliti sopra loro dagli ispettori di Faraone, furon battuti; e fu loro detto: "Perché non avete fornito, ieri e oggi come prima, la quantità di mattoni che v’è imposta?"

15 Allora i sorveglianti dei figliuoli d’Israele vennero a lagnarsi da Faraone, dicendo: "Perché tratti così i tuoi servitori?

16 Non si dà più paglia ai tuoi servitori, e ci si dice: Fate de’ mattoni! Ed ecco che i tuoi servitori sono attuti, e il tuo popolo è considerato come colpevole!"

17 Ed egli rispose: "Siete dei pigri! siete dei pigri! Per questo dite: Andiamo a offrir sacrifizi all’Eterno.

18 Or dunque andate a lavorare! non vi si darà più paglia, e fornirete la quantità di mattoni prescritta".

19 I sorveglianti de’ figliuoli d’Israele si videro ridotti a mal partito, perché si diceva loro: "Non diminuite per nulla il numero de’ mattoni impostovi giorno per giorno".

20 E, uscendo da Faraone, incontrarono Mosè e Aaronne, che stavano ad aspettarli,

21 e dissero loro: "L’Eterno volga il suo sguardo su voi, e giudichi! poiché ci avete messi in cattivo odore dinanzi a Faraone e dinanzi ai suoi servitori, e avete loro messa la spada in mano perché ci uccida".

22 Allora Mosè tornò dall’Eterno, e disse: "Signore, perché hai fatto del male a questo popolo? Perché dunque mi hai mandato?

23 Poiché, da quando sono andato da Faraone per parlargli in tuo nome, egli ha maltrattato questo popolo, e tu non hai affatto liberato il tuo popolo".