1 א   פלגי-מים לב-מלך ביד-יהוה    על-כל-אשר יחפץ יטנו br

2 ב   כל-דרך-איש ישר בעיניו    ותכן לבות יהוה br

3 ג   עשה צדקה ומשפט--    נבחר ליהוה מזבח br

4 ד   רום-עינים ורחב-לב--    נר רשעים חטאת br

5 ה   מחשבות חרוץ אך-למותר    וכל-אץ אך-למחסור br

6 ו   פעל אצרות בלשון שקר--    הבל נדף מבקשי-מות br

7 ז   שד-רשעים יגורם    כי מאנו לעשות משפט br

8 ח   הפכפך דרך איש וזר    וזך ישר פעלו br

9 ט   טוב לשבת על-פנת-גג--    מאשת מדינים ובית חבר br

10 י   נפש רשע אותה-רע    לא-יחן בעיניו רעהו br

11 יא   בענש-לץ יחכם-פתי    ובהשכיל לחכם יקח-דעת br

12 יב   משכיל צדיק לבית רשע    מסלף רשעים לרע br

13 יג   אטם אזנו מזעקת-דל--    גם-הוא יקרא ולא יענה br

14 יד   מתן בסתר יכפה-אף    ושחד בחק חמה עזה br

15 טו   שמחה לצדיק עשות משפט    ומחתה לפעלי און br

16 טז   אדם--תועה מדרך השכל    בקהל רפאים ינוח br

17 יז   איש מחסור אהב שמחה    אהב יין-ושמן לא יעשיר br

18 יח   כפר לצדיק רשע    ותחת ישרים בוגד br

19 יט   טוב שבת בארץ-מדבר--    מאשת מדונים (מדינים) וכעס br

20 כ   אוצר נחמד ושמן--בנוה חכם    וכסיל אדם יבלענו br

21 כא   רדף צדקה וחסד--    ימצא חיים צדקה וכבוד br

22 כב   עיר גברים עלה חכם    וירד עז מבטחה br

23 כג   שמר פיו ולשונו--    שמר מצרות נפשו br

24 כד   זד יהיר לץ שמו--    עושה בעברת זדון br

25 כה   תאות עצל תמיתנו    כי-מאנו ידיו לעשות br

26 כו   כל-היום התאוה תאוה    וצדיק יתן ולא יחשך br

27 כז   זבח רשעים תועבה    אף כי-בזמה יביאנו br

28 כח   עד-כזבים יאבד    ואיש שומע לנצח ידבר br

29 כט   העז איש רשע בפניו    וישר הוא יכין דרכיו (יבין דרכו) br

30 ל   אין חכמה ואין תבונה--    ואין עצה לנגד יהוה

31 לא   סוס--מוכן ליום מלחמה    וליהוה התשועה

1 Il cuor del re è nella mano del Signore come ruscelli di acque; Egli lo piega a tutto ciò che gli piace

2 Tutte le vie dell’uomo gli paiono diritte; Ma il Signore pesa i cuori

3 Far giustizia e giudicio È cosa più gradita dal Signore, che sacrificio

4 Gli occhi altieri, e il cuor gonfio, Che son la lampana degli empi, son peccato

5 I pensieri dell’uomo diligente producono di certo abbondanza; Ma l’uomo disavveduto cade senza fallo in necessità

6 Il far tesori con lingua di falsità è una cosa vana, Sospinta in qua ed in là; e si appartiene a quelli che cercan la morte

7 Il predar degli empi li trarrà in giù; Perciocchè hanno rifiutato di far ciò che è diritto

8 La via stravolta dell’uomo è anche strana; Ma l’opera di chi è puro è diritta

9 Meglio è abitare sopra un canto di un tetto, Che con una moglie rissosa in casa comune

10 L’anima dell’empio desidera il male; Il suo amico stesso non trova pietà appo lui

11 Quando lo schernitore è gastigato, il semplice ne diventa savio; E quando si ammonisce il savio, egli apprende scienza

12 Il giusto considera la casa dell’empio; Ella trabocca l’empio nel male

13 Chi tura l’orecchio, per non udire il grido del misero, Griderà anch’egli, e non sarà esaudito

14 Il presente dato di nascosto acqueta l’ira; E il dono porto nel seno acqueta il forte cruccio

15 Il far ciò che è diritto è letizia al giusto; Ma è uno spavento agli operatori d’iniquità

16 L’uomo che devia dal cammino del buon senno Riposerà in compagnia de’ morti

17 L’uomo che ama godere sarà bisognoso; Chi ama il vino e l’olio non arricchirà

18 L’empio sarà per riscatto del giusto; E il disleale sarà in iscambio degli uomini diritti

19 Meglio è abitare in terra deserta, Che con una moglie rissosa e stizzosa

20 Nell’abitacolo del savio vi è un tesoro di cose rare, e d’olii preziosi; Ma l’uomo stolto dissipa tutto ciò

21 Chi va dietro a giustizia e benignità Troverà vita, giustizia, e gloria

22 Il savio sale nella città de’ valenti, Ed abbatte la forza di essa

23 Chi guarda la sua bocca e la sua lingua Guarda l’anima sua d’afflizioni

24 Il nome del superbo presuntuoso è: schernitore; Egli fa ogni cosa con furor di superbia

25 Il desiderio del pigro l’uccide; Perciocchè le sue mani rifiutano di lavorare.

26 L’uomo dato a cupidigia appetisce tuttodì; Ma il giusto dona, e non risparmia

27 Il sacrificio degli empi è cosa abbominevole; Quanto più se l’offeriscono con scelleratezza!

28 Il testimonio mendace perirà; Ma l’uomo che ascolta parlerà in perpetuo

29 L’uomo empio si rende sfacciato; Ma l’uomo diritto addirizza le sue vie

30 Non vi è sapienza, nè prudenza, Nè consiglio, incontro al Signore.

31 Il cavallo è apparecchiato per lo giorno della battaglia; Ma il salvare appartiene al Signore