1 א כשלג בקיץ--וכמטר בקציר כן לא-נאוה לכסיל כבוד br
2 ב כצפור לנוד כדרור לעוף-- כן קללת חנם לא (לו) תבא br
3 ג שוט לסוס מתג לחמור ושבט לגו כסילים br
4 ד אל-תען כסיל כאולתו פן-תשוה-לו גם-אתה br
5 ה ענה כסיל כאולתו פן-יהיה חכם בעיניו br
6 ו מקצה רגלים חמס שתה-- שלח דברים ביד-כסיל br
7 ז דליו שקים מפסח ומשל בפי כסילים br
8 ח כצרור אבן במרגמה-- כן-נותן לכסיל כבוד br
9 ט חוח עלה ביד-שכור ומשל בפי כסילים br
10 י רב מחולל-כל ושכר כסיל ושכר עברים br
11 יא ככלב שב על-קאו-- כסיל שונה באולתו br
12 יב ראית--איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו br
13 יג אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחבות br
14 יד הדלת תסוב על-צירה ועצל על-מטתו br
15 טו טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל-פיו br
16 טז חכם עצל בעיניו-- משבעה משיבי טעם br
17 יז מחזיק באזני-כלב-- עבר מתעבר על-ריב לא-לו br
18 יח כמתלהלה הירה זקים-- חצים ומות br
19 יט כן-איש רמה את-רעהו ואמר הלא-משחק אני br
20 כ באפס עצים תכבה-אש ובאין נרגן ישתק מדון br
21 כא פחם לגחלים ועצים לאש ואיש מדונים (מדינים) לחרחר-ריב
22 כב דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי-בטן br
23 כג כסף סיגים מצפה על-חרש-- שפתים דלקים ולב-רע br
24 כד בשפתו ינכר שונא ובקרבו ישית מרמה br
25 כה כי-יחנן קולו אל-תאמן-בו כי שבע תועבות בלבו br
26 כו תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל br
27 כז כרה-שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב br
28 כח לשון-שקר ישנא דכיו ופה חלק יעשה מדחה
1 Come la neve non si conviene alla state, Nè la pioggia al tempo della ricolta, Così la gloria non si conviene allo stolto
2 Come il passero vaga, e la rondinella vola, Così la maledizione data senza cagione non avverrà
3 La sferza al cavallo, ed il capestro all’asino, E il bastone al dosso degli stolti
4 Non rispondere allo stolto secondo la sua follia; Che talora anche tu non gli sii agguagliato.
5 Rispondi allo stolto, come si conviene alla sua follia; Che talora non gli paia d’esser savio
6 Chi si taglia i piedi ne beve l’ingiuria; Così avviene a chi manda a far de’ messi per uno stolto.
7 Lo zoppo zoppica delle sue due gambe; Così fa la sentenza nella bocca degli stolti.
8 Chi dà gloria allo stolto Fa come chi gittasse una pietra preziosa in un mucchio di sassi.
9 La sentenza nella bocca degli stolti È come una spina, che sia caduta in mano ad un ebbro
10 I grandi tormentano ognuno, E prezzolano stolti, e salariano passanti
11 Come il cane ritorna al suo vomito, Così lo stolto reitera la sua follia
12 Hai tu veduto un uomo che si reputi savio? Vi è maggiore speranza d’uno stolto che di lui
13 Il pigro dice: Il leopardo è in su la strada, Il leone è per le campagne
14 Come l’uscio si volge sopra i suoi arpioni, Così si volge il pigro sopra il suo letto
15 Il pigro nasconde la mano nel seno; Egli dura fatica a trarla fuori per recarsela alla bocca
16 Al pigro par di esser savio, Più che sette che dànno risposte di prudenza
17 Colui che passando trascorre in ira per una questione che non gli tocca, È come chi afferra un cane per gli orecchi
18 Quale è colui che, infingendosi di scherzare, avventa razzi, Saette, e cose mortifere;
19 Tale è colui che inganna il suo prossimo, E dice: Non ischerzo io?
20 Il fuoco si spegne, quando mancano legne; Così le contese si acquetano, quando non vi son rapportatori.
21 Il carbone è per far brace, e le legne per far fuoco; E l’uomo rissoso per accender contese.
22 Le parole del rapportatore paiono lusinghevoli; Ma scendono fin dentro al ventre
23 Le labbra ardenti, e il cuor malvagio, Son come schiuma d’argento impiastrata sopra un testo
24 Chi odia s’infinge nel suo parlare, Ma cova la frode nel suo interiore;
25 Quando egli parlerà di una voce graziosa, non fidartici; Perciocchè egli ha sette scelleratezze nel cuore.
26 L’odio si copre con inganno; Ma la sua malignità sarà palesata in piena raunanza
27 Chi cava una fossa caderà in essa; E se alcuno rotola una pietra ad alto, ella gli tornerà addosso
28 La lingua bugiarda odia quelli ch’ella ha fiaccati; E la bocca lusinghiera produce ruina