1 א ויען איוב ויאמר br
2 ב לו--שקול ישקל כעשי והיתי (והותי) במאזנים ישאו-יחד br
3 ג כי-עתה--מחול ימים יכבד על-כן דברי לעו br
4 ד כי חצי שדי עמדי--אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני br
5 ה הינהק-פרא עלי-דשא אם יגעה-שור על-בלילו br
6 ו היאכל תפל מבלי-מלח אם-יש-טעם בריר חלמות br
7 ז מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי br
8 ח מי-יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה br
9 ט ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני br
10 י ותהי-עוד נחמתי-- ואסלדה בחילה לא יחמול br כי-לא כחדתי אמרי קדוש br
11 יא מה-כחי כי-איחל ומה-קצי כי-אאריך נפשי br
12 יב אם-כח אבנים כחי אם-בשרי נחוש br
13 יג האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני br
14 יד למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב br
15 טו אחי בגדו כמו-נחל כאפיק נחלים יעברו br
16 טז הקדרים מני-קרח עלימו יתעלם-שלג br
17 יז בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם br
18 יח ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו br
19 יט הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו-למו br
20 כ בשו כי-בטח באו עדיה ויחפרו br
21 כא כי-עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו br
22 כב הכי-אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי br
23 כג ומלטוני מיד-צר ומיד עריצים תפדוני br
24 כד הורוני ואני אחריש ומה-שגיתי הבינו לי br
25 כה מה-נמרצו אמרי-ישר ומה-יוכיח הוכח מכם br
26 כו הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נואש br
27 כז אף-על-יתום תפילו ותכרו על-ריעכם br
28 כח ועתה הואילו פנו-בי ועל-פניכם אם-אכזב br
29 כט שובו-נא אל-תהי עולה ושבי (ושבו) עוד צדקי-בה br
30 ל היש-בלשוני עולה אם-חכי לא-יבין הוות
1 Da antwortete Hiob und sprach:
2 O daß mein Unmut und mein Unglück gegeneinander abgewogen und zugleich auf eine Waage gelegt würden!
3 Denn nun ist es schwerer als Meeressand; darum sind meine Reden so verwirrt.
4 Denn die Pfeile des Allmächtigen stecken in mir, mein Geist saugt ihr Gift; die Schrecken Gottes bestürmen mich.
5 Schreit auch ein Wildesel beim Gras, brüllt auch ein Ochse, wenn er Futter hat?
6 Kann man auch Fades essen ohne Salz, findet man am Eiweiß irgendwelchen Geschmack?
7 Was meine Seele zu berühren verschmähte, das ist jetzt mein täglich Brot!
8 O daß doch käme, was ich wünsche, und Gott meine Hoffnung erfüllte:
9 daß es doch Gott gefiele, mich zu zermalmen, seine Hand auszustrecken und mich abzuschneiden!
10 So bliebe mir noch der Trost (worüber ich frohlocken würde im schonungslosen Schmerz), daß ich von den Worten des Heiligen nicht abgefallen bin!
11 Wie groß ist denn meine Kraft, daß ich noch ausharren, und wann kommt mein Ende, daß meine Seele sich gedulden soll?
12 Ist mir denn der Steine Kraft gegeben, ist dies mein Fleisch etwa von Erz?
13 Bin ich denn nicht hilflos und des Heils beraubt?
14 Dem Verzagten soll sein Freund Mitleid erzeigen, selbst wenn er von der Furcht des Allmächtigen lassen sollte.
15 Meine Brüder trügen wie ein Wildbach, wie das Bett der Wildbäche, die überlaufen,
16 welche trübe werden vom Eis, wenn der Schnee sich darin birgt,
17 die aber versiegen zur Zeit der Sommerglut und von ihrem Ort verschwinden, wenn es heiß wird.
18 Es biegen ab von ihrem Wege die Karawanen, ziehen in die Wüste und verirren sich;
19 es schauen sie die Karawanen Themas, die Reisegesellschaften Sebas hoffen auf sie.
20 Aber sie werden in ihrer Hoffnung zuschanden; wenn sie dorthin kommen, sind sie enttäuscht.
21 So seid auch ihr mir jetzt geworden; ihr schauet Schreckliches und fürchtet euch davor!
22 Habe ich gesagt: »Gebet mir etwas!« oder »Bringt mir etwas von eurem Vermögen her;
23 rettet mich aus der Hand des Feindes und erlöset mich von des Tyrannen Hand?«
24 Belehret mich, so will ich schweigen,
25 weiset mir nach, wo ich gefehlt! O wie eindringlich sind die Reden der Wahrheit! Aber was bringen eure Zurechtweisungen zu-recht?
26 Gedenket ihr Worte zu bekritteln und haltet die Reden eines Verzweifelten für Wind?
27 Ja, ihr werfet das Los über eine Waise und verhandelt euren Freund!
28 Und nun seid doch so gefällig und schaut mich an, ob ich euch ins Angesicht lügen werde!
29 Kehret um, tut nicht Unrecht! Ja, kehret um! noch bin ich im Recht!
30 Ist denn Unrecht auf meiner Zunge, oder unterscheidet mein Gaumen nicht, was verderblich ist?