1 א משא מואב  כי בליל שדד ער מואב נדמה--כי בליל שדד קיר מואב נדמה

2 ב עלה הבית ודיבן הבמות לבכי  על נבו ועל מידבא מואב ייליל--בכל ראשיו קרחה כל זקן גרועה

3 ג בחוצתיו חגרו שק  על גגותיה וברחבתיה כלה ייליל ירד בבכי

4 ד ותזעק חשבון ואלעלה עד יהץ נשמע קולם על כן חלצי מואב יריעו--נפשו ירעה לו

5 ה לבי למואב יזעק בריחה עד צער עגלת שלשיה  כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בו--כי דרך חורנים זעקת שבר יעערו

6 ו כי מי נמרים משמות יהיו  כי יבש חציר כלה דשא ירק לא היה

7 ז על כן יתרה עשה ופקדתם--על נחל הערבים ישאום

8 ח כי הקיפה הזעקה את גבול מואב עד אגלים יללתה ובאר אילים יללתה

9 ט כי מי דימון מלאו דם כי אשית על דימון נוספות--לפליטת מואב אריה ולשארית אדמה

1 A sentença acerca de Moabe. Certamente de noite Ar-Moabe é devastada, é aniquilada; certamente de noite Quir-Moabe é devastada, é aniquilada.

2 Dibom sobe ao templo, aos altos, para chorar; no cume de Nebo e de Medeba pranteia Moabe. Em todas as suas cabeças há calva, e toda a barba é rapada.

3 Nas suas ruas cingem-se de saco; sobre os seus telhados e nas suas praças todos pranteiam, desatando-se em lágrimas.

4 Grita Hesbom, bem como Eleale: a sua voz ouve-se até Jaaz. Por isso os armados de Moabe gritam em alta voz; estremece-lhe a alma.

5 O meu coração geme sobre Moabe, cujos fugitivos vão até Zoar, novilha de três anos; pois vão subindo com choro pela encosta de Luíte, porque no caminho de Horonaim levantam um grito de destruição.

6 As águas de Ninrim tornam-se desoladas, porquanto já se secou a relva, se foi a erva verde e não há verdura alguma.

7 Portanto a abundância que tem adquirido, e o que tem guardado-levam-nos para além das torrentes dos salgueiros.

8 O grito de pranto já se fez ouvir em torno dos confins de Moabe; chegou até Eglaim o seu pranto, e até Beer-Elim o seu pranto.

9 As águas de Dimom estão cheias de sangue: porque ainda trarei mais sobre Dimom, um leão sobre aquele que escapa de Moabe, e sobre o que resta da terra.