1 The LORD said to Moses,
2 "Consecrate to me every firstborn male. The first offspring of every womb among the Israelites belongs to me, whether human or animal."
3 Then Moses said to the people, "Commemorate this day, the day you came out of Egypt, out of the land of slavery, because the LORD brought you out of it with a mighty hand. Eat nothing containing yeast.
4 Today, in the month of Aviv, you are leaving.
5 When the LORD brings you into the land of the Canaanites, Hittites, Amorites, Hivites and Jebusites —the land he swore to your ancestors to give you, a land flowing with milk and honey —you are to observe this ceremony in this month:
6 For seven days eat bread made without yeast and on the seventh day hold a festival to the LORD.
7 Eat unleavened bread during those seven days; nothing with yeast in it is to be seen among you, nor shall any yeast be seen anywhere within your borders.
8 On that day tell your son, 'I do this because of what the LORD did for me when I came out of Egypt.'
9 This observance will be for you like a sign on your hand and a reminder on your forehead that this law of the LORD is to be on your lips. For the LORD brought you out of Egypt with his mighty hand.
10 You must keep this ordinance at the appointed time year after year.
11 "After the LORD brings you into the land of the Canaanites and gives it to you, as he promised on oath to you and your ancestors,
12 you are to give over to the LORD the first offspring of every womb. All the firstborn males of your livestock belong to the LORD.
13 Redeem with a lamb every firstborn donkey, but if you do not redeem it, break its neck. Redeem every firstborn among your sons.
14 "In days to come, when your son asks you, 'What does this mean?' say to him, 'With a mighty hand the LORD brought us out of Egypt, out of the land of slavery.
15 When Pharaoh stubbornly refused to let us go, the LORD killed the firstborn of both people and animals in Egypt. This is why I sacrifice to the LORD the first male offspring of every womb and redeem each of my firstborn sons.'
16 And it will be like a sign on your hand and a symbol on your forehead that the LORD brought us out of Egypt with his mighty hand."
17 When Pharaoh let the people go, God did not lead them on the road through the Philistine country, though that was shorter. For God said, "If they face war, they might change their minds and return to Egypt."
18 So God led the people around by the desert road toward the Red Sea. "The Israelites went up out of Egypt ready for battle.
19 Moses took the bones of Joseph with him because Joseph had made the Israelites swear an oath. He had said, "God will surely come to your aid, and then you must carry my bones up with you from this place." [^2]
20 After leaving Sukkoth they camped at Etham on the edge of the desert.
21 By day the LORD went ahead of them in a pillar of cloud to guide them on their way and by night in a pillar of fire to give them light, so that they could travel by day or night.
22 Neither the pillar of cloud by day nor the pillar of fire by night left its place in front of the people.
1 וידבר יהוה אל משה לאמר׃
2 קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא׃
3 ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ׃
4 היום אתם יצאים בחדש האביב׃
5 והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה׃
6 שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג ליהוה׃
7 מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך׃
8 והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים׃
9 והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוצאך יהוה ממצרים׃
10 ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה׃
11 והיה כי יבאך יהוה אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך׃
12 והעברת כל פטר רחם ליהוה וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליהוה׃
13 וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה׃
14 והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים מבית עבדים׃
15 ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג יהוה כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד בכור בהמה על כן אני זבח ליהוה כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה׃
16 והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים׃
17 ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה׃
18 ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים׃
19 ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את עצמתי מזה אתכם׃
20 ויסעו מסכת ויחנו באתם בקצה המדבר׃
21 ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה׃
22 לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם׃