1 Then the LORD said to Moses, "Go to Pharaoh and say to him, 'This is what the LORD, the God of the Hebrews, says: "Let my people go, so that they may worship me."
2 If you refuse to let them go and continue to hold them back,
3 the hand of the LORD will bring a terrible plague on your livestock in the field —on your horses, donkeys and camels and on your cattle, sheep and goats.
4 But the LORD will make a distinction between the livestock of Israel and that of Egypt, so that no animal belonging to the Israelites will die.'"
5 The LORD set a time and said, "Tomorrow the LORD will do this in the land."
6 And the next day the LORD did it: All the livestock of the Egyptians died, but not one animal belonging to the Israelites died.
7 Pharaoh investigated and found that not even one of the animals of the Israelites had died. Yet his heart was unyielding and he would not let the people go.
8 Then the LORD said to Moses and Aaron, "Take handfuls of soot from a furnace and have Moses toss it into the air in the presence of Pharaoh.
9 It will become fine dust over the whole land of Egypt, and festering boils will break out on people and animals throughout the land."
10 So they took soot from a furnace and stood before Pharaoh. Moses tossed it into the air, and festering boils broke out on people and animals.
11 The magicians could not stand before Moses because of the boils that were on them and on all the Egyptians.
12 But the LORD hardened Pharaoh's heart and he would not listen to Moses and Aaron, just as the LORD had said to Moses.
13 Then the LORD said to Moses, "Get up early in the morning, confront Pharaoh and say to him, 'This is what the LORD, the God of the Hebrews, says: Let my people go, so that they may worship me,
14 or this time I will send the full force of my plagues against you and against your officials and your people, so you may know that there is no one like me in all the earth.
15 For by now I could have stretched out my hand and struck you and your people with a plague that would have wiped you off the earth.
16 But I have raised you up "for this very purpose, that I might show you my power and that my name might be proclaimed in all the earth.
17 You still set yourself against my people and will not let them go.
18 Therefore, at this time tomorrow I will send the worst hailstorm that has ever fallen on Egypt, from the day it was founded till now.
19 Give an order now to bring your livestock and everything you have in the field to a place of shelter, because the hail will fall on every person and animal that has not been brought in and is still out in the field, and they will die.'"
20 Those officials of Pharaoh who feared the word of the LORD hurried to bring their slaves and their livestock inside.
21 But those who ignored the word of the LORD left their slaves and livestock in the field.
22 Then the LORD said to Moses, "Stretch out your hand toward the sky so that hail will fall all over Egypt —on people and animals and on everything growing in the fields of Egypt."
23 When Moses stretched out his staff toward the sky, the LORD sent thunder and hail, and lightning flashed down to the ground. So the LORD rained hail on the land of Egypt;
24 hail fell and lightning flashed back and forth. It was the worst storm in all the land of Egypt since it had become a nation.
25 Throughout Egypt hail struck everything in the fields —both people and animals; it beat down everything growing in the fields and stripped every tree.
26 The only place it did not hail was the land of Goshen, where the Israelites were.
27 Then Pharaoh summoned Moses and Aaron. "This time I have sinned," he said to them. "The LORD is in the right, and I and my people are in the wrong.
28 Pray to the LORD, for we have had enough thunder and hail. I will let you go; you don't have to stay any longer."
29 Moses replied, "When I have gone out of the city, I will spread out my hands in prayer to the LORD. The thunder will stop and there will be no more hail, so you may know that the earth is the LORD's.
30 But I know that you and your officials still do not fear the LORD God."
31 (The flax and barley were destroyed, since the barley had headed and the flax was in bloom.
32 The wheat and spelt, however, were not destroyed, because they ripen later.)
33 Then Moses left Pharaoh and went out of the city. He spread out his hands toward the LORD; the thunder and hail stopped, and the rain no longer poured down on the land.
34 When Pharaoh saw that the rain and hail and thunder had stopped, he sinned again: He and his officials hardened their hearts.
35 So Pharaoh's heart was hard and he would not let the Israelites go, just as the LORD had said through Moses.
1 ויאמר יהוה אל משה בא אל פרעה ודברת אליו כה אמר יהוה אלהי העברים שלח את עמי ויעבדני׃
2 כי אם מאן אתה לשלח ועודך מחזיק בם׃
3 הנה יד יהוה הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמרים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד׃
4 והפלה יהוה בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר׃
5 וישם יהוה מועד לאמר מחר יעשה יהוה הדבר הזה בארץ׃
6 ויעש יהוה את הדבר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני ישראל לא מת אחד׃
7 וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב פרעה ולא שלח את העם׃
8 ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני פרעה׃
9 והיה לאבק על כל ארץ מצרים והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פרח אבעבעת בכל ארץ מצרים׃
10 ויקחו את פיח הכבשן ויעמדו לפני פרעה ויזרק אתו משה השמימה ויהי שחין אבעבעת פרח באדם ובבהמה׃
11 ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטמם ובכל מצרים׃
12 ויחזק יהוה את לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה אל משה׃
13 ויאמר יהוה אל משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה ואמרת אליו כה אמר יהוה אלהי העברים שלח את עמי ויעבדני׃
14 כי בפעם הזאת אני שלח את כל מגפתי אל לבך ובעבדיך ובעמך בעבור תדע כי אין כמני בכל הארץ׃
15 כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ׃
16 ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ׃
17 עודך מסתולל בעמי לבלתי שלחם׃
18 הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד אשר לא היה כמהו במצרים למן היום הוסדה ועד עתה׃
19 ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה וירד עלהם הברד ומתו׃
20 הירא את דבר יהוה מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים׃
21 ואשר לא שם לבו אל דבר יהוה ויעזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה׃
22 ויאמר יהוה אל משה נטה את ידך על השמים ויהי ברד בכל ארץ מצרים על האדם ועל הבהמה ועל כל עשב השדה בארץ מצרים׃
23 ויט משה את מטהו על השמים ויהוה נתן קלת וברד ותהלך אש ארצה וימטר יהוה ברד על ארץ מצרים׃
24 ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאד אשר לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי׃
25 ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר׃
26 רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל לא היה ברד׃
27 וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אלהם חטאתי הפעם יהוה הצדיק ואני ועמי הרשעים׃
28 העתירו אל יהוה ורב מהית קלת אלהים וברד ואשלחה אתכם ולא תספון לעמד׃
29 ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרש את כפי אל יהוה הקלות יחדלון והברד לא יהיה עוד למען תדע כי ליהוה הארץ׃
30 ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני יהוה אלהים׃
31 והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל׃
32 והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה׃
33 ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרש כפיו אל יהוה ויחדלו הקלות והברד ומטר לא נתך ארצה׃
34 וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקלת ויסף לחטא ויכבד לבו הוא ועבדיו׃
35 ויחזק לב פרעה ולא שלח את בני ישראל כאשר דבר יהוה ביד משה׃