1 Y RESPONDIO Job, y dijo:2 ¿Hasta cuándo angustiaréis mi alma, Y me moleréis con palabras?3 Ya me habéis vituperado diez veces: ¿No os avergonzáis de descomediros delante de mí?4 Sea así que realmente haya yo errado, Conmigo se quedará mi yerro.5 Mas si vosotros os engrandeciereis contra mí, Y adujereis contra mí mi oprobio,6 Sabed ahora que Dios me ha trastornado, Y traído en derredor su red sobre mí.7 He aquí yo clamaré agravio, y no seré oído: Daré voces, y no habrá juicio.8 Cercó de vallado mi camino, y no pasaré; Y sobre mis veredas puso tinieblas.9 Hame despojado de mi gloria, Y quitado la corona de mi cabeza.10 Arruinóme por todos lados, y perezco; Y ha hecho pasar mi esperanza como árbol arrancado.11 E hizo inflamar contra mí su furor, Y contóme para sí entre sus enemigos.12 Vinieron sus ejércitos á una, y trillaron sobre mí su camino, Y asentaron campo en derredor de mi tienda.13 Hizo alejar de mí mis hermanos, Y positivamente se extrañaron de mí mis conocidos.14 Mis parientes se detuvieron, Y mis conocidos se olvidaron de mí.15 Los moradores de mi casa y mis criadas me tuvieron por extraño; Forastero fuí yo en sus ojos.16 Llamé á mi siervo, y no respondió; De mi propia boca le suplicaba.17 Mi aliento vino á ser extraño á mi mujer, Aunque por los hijos de mis entrañas le rogaba.18 Aun los muchachos me menospreciaron: En levantándome, hablaban contra mí.19 Todos mis confidentes me aborrecieron; Y los que yo amaba, se tornaron contra mí.20 Mi cuero y mi carne se pegaron á mis huesos; Y he escapado con la piel de mis dientes.21 Oh vosotros mis amigos, tened compasión de mí, tened compasión de mí; Porque la mano de Dios me ha tocado.22 ¿Por qué me perseguís como Dios, Y no os hartáis de mis carnes?23 Quién diese ahora que mis palabras fuesen escritas! ­Quién diese que se escribieran en un libro!24 Que con cincel de hierro y con plomo Fuesen en piedra esculpidas para siempre!25 Yo sé que mi Redentor vive, Y al fin se levantará sobre el polvo:26 Y después de deshecha esta mi piel, Aun he de ver en mi carne á Dios;27 Al cual yo tengo de ver por mí, Y mis ojos lo verán, y no otro, Aunque mis riñones se consuman dentro de mí.28 Mas debierais decir: ¿Por qué lo perseguimos? Ya que la raíz del negocio en mí se halla.29 Temed vosotros delante de la espada; Porque sobreviene el furor de la espada á causa de las injusticias, Para que sepáis que hay un juicio.

1 א                   ויען איוב ויאמר br 2 ב   עד-אנה תוגיון נפשי    ותדכאונני במלים br 3 ג   זה עשר פעמים תכלימוני    לא-תבשו תהכרו-לי br 4 ד   ואף-אמנם שגיתי    אתי תלין משוגתי br 5 ה   אם-אמנם עלי תגדילו    ותוכיחו עלי חרפתי br 6 ו   דעו-אפו כי-אלוה עותני    ומצודו עלי הקיף br 7 ז   הן אצעק חמס ולא אענה    אשוע ואין משפט br 8 ח   ארחי גדר ולא אעבור    ועל נתיבותי חשך ישים br 9 ט   כבודי מעלי הפשיט    ויסר עטרת ראשי br 10 י   יתצני סביב ואלך    ויסע כעץ תקותי br 11 יא   ויחר עלי אפו    ויחשבני לו כצריו br 12 יב   יחד יבאו גדודיו--ויסלו עלי דרכם    ויחנו סביב לאהלי br 13 יג   אחי מעלי הרחיק    וידעי אך-זרו ממני br 14 יד   חדלו קרובי    ומידעי שכחוני br 15 טו   גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני    נכרי הייתי בעיניהם br 16 טז   לעבדי קראתי ולא יענה    במו-פי אתחנן-לו br 17 יז   רוחי זרה לאשתי    וחנתי לבני בטני br 18 יח   גם-עוילים מאסו בי    אקומה וידברו-בי br 19 יט   תעבוני כל-מתי סודי    וזה-אהבתי נהפכו-בי br 20 כ   בעורי ובבשרי דבקה עצמי    ואתמלטה בעור שני br 21 כא   חנני חנני אתם רעי    כי יד-אלוה נגעה בי br 22 כב   למה תרדפני כמו-אל    ומבשרי לא תשבעו br 23 כג   מי-יתן אפו ויכתבון מלי    מי-יתן בספר ויחקו br 24 כד   בעט-ברזל ועפרת--    לעד בצור יחצבון br 25 כה   ואני ידעתי גאלי חי    ואחרון על-עפר יקום br 26 כו   ואחר עורי נקפו-זאת    ומבשרי אחזה אלוה br 27 כז   אשר אני אחזה-לי--ועיני ראו ולא-זר    כלו כליתי בחקי br 28 כח   כי תאמרו מה-נרדף-לו    ושרש דבר נמצא-בי br 29 כט   גורו לכם מפני-חרב--כי-חמה עונות חרב    למען תדעון שדין (שדון)