1 PUESTO que no son ocultos los tiempos al Todopoderoso, ¿Por qué los que le conocen no ven sus días?2 Traspasan los términos, Roban los ganados, y apaciéntanlos.3 Llévanse el asno de los huérfanos; Prenden el buey de la viuda.4 Hacen apartar del camino á los menesterosos: Y todos los pobres de la tierra se esconden.5 He aquí, como asnos monteses en el desierto, Salen á su obra madrugando para robar; El desierto es mantenimiento de sus hijos.6 En el campo siegan su pasto, Y los impíos vendimian la viña ajena.7 Al desnudo hacen dormir sin ropa, Y que en el frío no tenga cobertura.8 Con las avenidas de los montes se mojan, Y abrazan las peñas sin tener abrigo.9 Quitan el pecho á los huérfanos, Y de sobre el pobre toman la prenda.10 Al desnudo hacen andar sin vestido, Y á los hambrientos quitan los hacecillos.11 De dentro de sus paredes exprimen el aceite, Pisan los lagares, y mueren de sed.12 De la ciudad gimen los hombres, Y claman las almas de los heridos de muerte: Mas Dios no puso estorbo.13 Ellos son los que, rebeldes á la luz, Nunca conocieron sus caminos, Ni estuvieron en sus veredas.14 A la luz se levanta el matador, mata al pobre y al necesitado, Y de noche es como ladrón.15 El ojo del adúltero está aguardando la noche, Diciendo: No me verá nadie: Y esconde su rostro.16 En las tinieblas minan las casas, Que de día para sí señalaron; No conocen la luz.17 Porque la mañana es á todos ellos como sombra de muerte; Si son conocidos, terrores de sombra de muerte los toman.18 Son instables más que la superficie de las aguas; Su porción es maldita en la tierra; No andarán por el camino de las viñas.19 La sequía y el calor arrebatan las aguas de la nieve; Y el sepulcro á los pecadores.20 Olvidaráse de ellos el seno materno; de ellos sentirán los gusanos dulzura; Nunca más habrá de ellos memoria, Y como un árbol serán los impíos quebrantados.21 A la mujer estéril que no paría, afligió; Y á la viuda nunca hizo bien.22 Mas á los fuertes adelantó con su poder: Levantóse, y no se da por segura la vida.23 Le dieron á crédito, y se afirmó: Sus ojos están sobre los caminos de ellos.24 Fueron ensalzados por un poco, mas desaparecen, Y son abatidos como cada cual: serán encerrados, Y cortados como cabezas de espigas.25 Y si no, ¿quién me desmentirá ahora, O reducirá á nada mis palabras?

1 א   מדוע--משדי לא-נצפנו עתים    וידעו לא-חזו ימיו br 2 ב   גבלות ישיגו    עדר גזלו וירעו br 3 ג   חמור יתומים ינהגו    יחבלו שור אלמנה br 4 ד   יטו אבינים מדרך    יחד חבאו עניי-ארץ br 5 ה   הן פראים במדבר--    יצאו בפעלם משחרי לטרף br ערבה לו לחם    לנערים br 6 ו   בשדה בלילו יקצירו (יקצורו)    וכרם רשע ילקשו br 7 ז   ערום ילינו מבלי לבוש    ואין כסות בקרה br 8 ח   מזרם הרים ירטבו    ומבלי מחסה חבקו-צור br 9 ט   יגזלו משד יתום    ועל-עני יחבלו br 10 י   ערום הלכו בלי לבוש    ורעבים נשאו עמר br 11 יא   בין-שורתם יצהירו    יקבים דרכו ויצמאו br 12 יב   מעיר מתים ינאקו--    ונפש-חללים תשוע br ואלוה    לא-ישים תפלה br 13 יג   המה היו--במרדי-אור    לא-הכירו דרכיו ולא ישבו בנתיבתיו br 14 יד   לאור יקום רוצח--יקטל-עני ואביון    ובלילה יהי כגנב br 15 טו   ועין נאף שמרה נשף לאמר--    לא-תשורני עין br וסתר פנים    ישים br 16 טז   חתר בחשך בתים    יומם חתמו-למו לא-ידעו אור br 17 יז   כי יחדו בקר למו צלמות    כי-יכיר בלהות צלמות br 18 יח   קל-הוא על-פני-מים--    תקלל חלקתם בארץ br לא-יפנה    דרך כרמים br 19 יט   ציה גם-חם יגזלו מימי-שלג    שאול חטאו br 20 כ   ישכחהו רחם מתקו רמה--    עוד לא-יזכר br ותשבר כעץ    עולה br 21 כא   רעה עקרה לא תלד    ואלמנה לא ייטיב br 22 כב   ומשך אבירים בכחו    יקום ולא-יאמין בחיין br 23 כג   יתן-לו לבטח וישען    ועיניהו על-דרכיהם br 24 כד   רומו מעט ואיננו    והמכו ככל יקפצון br וכראש שבלת    ימלו br 25 כה   ואם-לא אפו מי יכזיבני    וישם לאל מלתי