1 Y CESARON estos tres varones de responder á Job, por cuanto él era justo en sus ojos.2 Entonces Eliú hijo de Barachêl, Bucita, de la familia de Ram, se enojó con furor contra Job: enojóse con furor, por cuanto justificaba su vida más que á Dios.3 Enojóse asimismo con furor contra sus tres amigos, porque no hallaban qué responder, aunque habían condenado á Job.4 Y Eliú había esperado á Job en la disputa, porque eran más viejos de días que él.5 Empero viendo Eliú que no había respuesta en la boca de aquelllos tres varones, su furor se encendió.6 Y respondió Eliú hijo de Barachêl, Buzita, y dijo: Yo soy menor de días y vosotros viejos; He tenido por tanto miedo, y temido declararos mi opinión.7 Yo decía: Los días hablarán, Y la muchedumbre de años declarará sabiduría.8 Ciertamente espíritu hay en el hombre, E inspiración del Omnipotente los hace que entiendan.9 No los grandes son los sabios, Ni los viejos entienden el derecho.10 Por tanto yo dije: Escuchadme; Declararé yo también mi sabiduría.11 He aquí yo he esperado á vuestras razones, He escuchado vuestros argumentos, En tanto que buscabais palabras.12 Os he pues prestado atención, Y he aquí que no hay de vosotros quien redarguya á Job, Y responda á sus razones.13 Porque no digáis: Nosotros hemos hallado sabiduría: Lanzólo Dios, no el hombre.14 Ahora bien, Job no enderezó á mí sus palabras, Ni yo le responderé con vuestras razones.15 Espantáronse, no respondieron más; Fuéronseles los razonamientos.16 Yo pues he esperado, porque no hablaban, Antes pararon, y no respondieron más.17 Por eso yo también responderé mi parte, También yo declararé mi juicio.18 Porque lleno estoy de palabras, Y el espíritu de mi vientre me constriñe.19 De cierto mi vientre está como el vino que no tiene respiradero, Y se rompe como odres nuevos.20 Hablaré pues y respiraré; Abriré mis labios, y responderé.21 No haré ahora acepción de personas, Ni usaré con hombre de lisonjeros títulos.22 Porque no sé hablar lisonjas: De otra manera en breve mi Hacedor me consuma.

1 א   וישבתו שלשת האנשים האלה--    מענות את-איוב br כי הוא צדיק    בעיניו 2 ב   ויחר אף אליהוא בן-ברכאל הבוזי--    ממשפחת-רם br באיוב חרה אפו--    על-צדקו נפשו מאלהים br 3 ג   ובשלשת רעיו    חרה אפו br על אשר לא-מצאו מענה--    וירשיעו את-איוב br 4 ד   ואליהו--חכה את-איוב בדברים    כי זקנים-המה ממנו לימים br 5 ה   וירא אליהוא--כי אין מענה בפי שלשת האנשים    ויחר אפו 6 ו   ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי--    ויאמר br צעיר אני לימים    ואתם ישישים br על-כן זחלתי ואירא    מחות דעי אתכם br 7 ז   אמרתי ימים ידברו    ורב שנים ידיעו חכמה br 8 ח   אכן רוח-היא באנוש    ונשמת שדי תבינם br 9 ט   לא-רבים יחכמו    וזקנים יבינו משפט br 10 י   לכן אמרתי שמעה-לי    אחוה דעי אף-אני br 11 יא   הן הוחלתי לדבריכם--אזין עד-תבונתיכם    עד-תחקרון מלין br 12 יב   ועדיכם אתבונן    והנה אין לאיוב מוכיח--עונה אמריו מכם br 13 יג   פן-תאמרו מצאנו חכמה    אל ידפנו לא-איש br 14 יד   ולא-ערך אלי מלין    ובאמריכם לא אשיבנו br 15 טו   חתו לא-ענו עוד    העתיקו מהם מלים br 16 טז   והוחלתי כי-לא ידברו    כי עמדו לא-ענו עוד br 17 יז   אענה אף-אני חלקי    אחוה דעי אף-אני br 18 יח   כי מלתי מלים    הציקתני רוח בטני br 19 יט   הנה-בטני--כיין לא-יפתח    כאבות חדשים יבקע br 20 כ   אדברה וירוח-לי    אפתח שפתי ואענה br 21 כא   אל-נא אשא פני-איש    ואל-אדם לא אכנה br 22 כב   כי לא ידעתי אכנה    כמעט ישאני עשני