1 א הדו ליהוה כי-טוב כי לעולם חסדו br
2 ב יאמרו גאולי יהוה-- אשר גאלם מיד-צר br
3 ג ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים br
4 ד תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו br
5 ה רעבים גם-צמאים-- נפשם בהם תתעטף br
6 ו ויצעקו אל-יהוה בצר להם ממצוקותיהם יצילם br
7 ז וידריכם בדרך ישרה-- ללכת אל-עיר מושב br
8 ח יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
9 ט כי-השביע נפש שקקה ונפש רעבה מלא-טוב br
10 י ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל br
11 יא כי-המרו אמרי-אל ועצת עליון נאצו br
12 יב ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עזר br
13 יג ויזעקו אל-יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם br
14 יד יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק br
15 טו יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
16 טז כי-שבר דלתות נחשת ובריחי ברזל גדע br
17 יז אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו br
18 יח כל-אכל תתעב נפשם ויגיעו עד-שערי מות br
19 יט ויזעקו אל-יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם br
20 כ ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם br
21 כא יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
22 כב ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה br
23 כג ] יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים br
24 כד ] המה ראו מעשי יהוה ונפלאותיו במצולה br
25 כה ] ויאמר--ויעמד רוח סערה ותרומם גליו br
26 כו ] יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג br
27 כז ] יחוגו וינועו כשכור וכל-חכמתם תתבלע br
28 כח ] ויצעקו אל-יהוה בצר להם וממצוקתיהם יוציאם br
29 כט יקם סערה לדממה ויחשו גליהם br
30 ל וישמחו כי-ישתקו וינחם אל-מחוז חפצם br
31 לא יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם br
32 לב וירוממוהו בקהל-עם ובמושב זקנים יהללוהו br
33 לג ישם נהרות למדבר ומצאי מים לצמאון br
34 לד ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה br
35 לה ישם מדבר לאגם-מים וארץ ציה למצאי מים br
36 לו ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב br
37 לז ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה br
38 לח ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא ימעיט br
39 לט וימעטו וישחו-- מעצר רעה ויגון br
40 מ ] שפך בוז על-נדיבים ויתעם בתהו לא-דרך br
41 מא וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות br
42 מב יראו ישרים וישמחו וכל-עולה קפצה פיה br
43 מג מי-חכם וישמר-אלה ויתבוננו חסדי יהוה
1 Danket dem HERRN; denn er ist freundlich, und seine Güte währet ewiglich.
2 So sollen sagen, die erlöst sind durch den HERRN, die er aus der Not erlöst hat
3 und die er aus den Ländern zusammengebracht hat vom Aufgang, vom Niedergang, von Mitternacht und vom Meer.
4 Die irregingen in der Wüste, in ungebahntem Wege, und fanden keine Stadt, da sie wohnen konnten,
5 hungrig und durstig, und ihre Seele verschmachtete;
6 die zum HERRN riefen in ihrer Not, und er errettete sie aus ihren Ängsten
7 und führte sie einen richtigen Weg, daß sie gingen zur Stadt, da sie wohnen konnten:
8 die sollen dem HERRN danken für seine Güte und für seine Wunder, die er an den Menschenkindern tut,
9 daß er sättigt die durstige Seele und füllt die hungrige Seele mit Gutem.
10 Die da sitzen mußten in Finsternis und Dunkel, gefangen in Zwang und Eisen,
11 darum daß sie Gottes Geboten ungehorsam gewesen waren und das Gesetz des Höchsten geschändet hatten,
12 dafür ihr Herz mit Unglück geplagt werden mußte, daß sie dalagen und ihnen niemand half;
13 die zum HERRN riefen in ihrer Not, und er half ihnen aus ihren Ängsten
14 und führte sie aus der Finsternis und Dunkel und zerriß ihre Bande:
15 die sollen dem HERRN danken für seine Güte und für seine Wunder, die an den Menschenkindern tut,
16 daß er zerbricht eherne Türen und zerschlägt eiserne Riegel.
17 Die Narren, so geplagt waren um ihrer Übertretung willen und um ihrer Sünden willen,
18 daß ihnen ekelte vor aller Speise und sie todkrank wurden;
19 die riefen zum HERRN in ihrer Not, und er half ihnen aus ihren Ängsten,
20 er sandte sein Wort und machte sie gesund und errettete sie, daß sie nicht starben:
21 die sollen dem HERRN danken für seine Güte und für seine Wunder, die er an den Menschenkindern tut,
22 und Dank opfern und erzählen seine Werke mit Freuden.
23 Die mit Schiffen auf dem Meer fuhren und trieben ihren Handel in großen Wassern;
24 die des HERRN Werke erfahren haben und seine Wunder im Meer,
25 wenn er sprach und einen Sturmwind erregte, der die Wellen erhob,
26 und sie gen Himmel fuhren und in den Abgrund fuhren, daß ihre Seele vor Angst verzagte,
27 daß sie taumelten und wankten wie ein Trunkener und wußten keinen Rat mehr;
28 die zum HERRN schrieen in ihrer Not, und er führte sie aus ihren Ängsten
29 und stillte das Ungewitter, daß die Wellen sich legten
30 und sie froh wurden, daß es still geworden war und er sie zu Lande brachte nach ihrem Wunsch:
31 die sollen dem HERRN danken für seine Güte und für seine Wunder, die er an den Menschenkindern tut,
32 und ihn bei der Gemeinde preisen und bei den Alten rühmen.
33 Er machte Bäche trocken und ließ Wasserquellen versiegen,
34 daß ein fruchtbar Land zur Salzwüste wurde um der Bosheit willen derer, die darin wohnten.
35 Er machte das Trockene wiederum wasserreich und im dürren Lande Wasserquellen
36 und hat die Hungrigen dahingesetzt, daß sie eine Stadt zurichten, da sie wohnen konnten,
37 und Äcker besäen und Weinberge pflanzen möchten und die jährlichen Früchte gewönnen.
38 Und er segnete sie, daß sie sich sehr mehrten, und gab ihnen viel Vieh.
39 Sie waren niedergedrückt und geschwächt von dem Bösen, das sie gezwungen und gedrungen hatte.
40 Er schüttete Verachtung auf die Fürsten und ließ sie irren in der Wüste, da kein Weg ist,
41 und schützte den Armen vor Elend und mehrte sein Geschlecht wie eine Herde.
42 Solches werden die Frommen sehen und sich freuen; und aller Bosheit wird das Maul gestopft werden.
43 Wer ist weise und behält dies? So werden sie merken, wie viel Wohltaten der HERR erzeigt.