1 Migliore è un boccon di pane secco, con quiete, Che una casa piena di animali ammazzati, con rissa2 Il servitore intendente signoreggerà sopra il figliuolo che reca vituperio, E spartirà l’eredità tra i fratelli3 La coppella è per l’argento, e il fornello per l’oro; Ma il Signore prova i cuori4 L’uomo maligno presta gli orecchi alle labbra inique; E l’ingannatore ascolta la lingua maliziosa5 Chi beffa il povero fa onta a colui che l’ha fatto; Chi si rallegra della calamità altrui non resterà impunito6 I figliuoli de’ figliuoli son la corona de’ vecchi; E i padri son la gloria de’ figliuoli7 Il parlar magnifico non è decevole all’uomo da nulla; Quanto meno al principe il labbro falso! 8 Il presente è, appo chi è dato a ricever presenti, una gioia graziosa; Dovunque si volge produce effetto9 Chi copre il fallo procaccia amicizia; Ma chi lo ridice disunisce gli amici10 La riprensione scende più addentro nell’uomo intendente, Che cento percosse date allo stolto11 Il malvagio non cerca altro che ribellione; Ma l’angelo crudele sarà mandato contro a lui12 Scontrisi pure in un uomo un’orsa, a cui sieno stati tolti i suoi figli, Anzi che un pazzo nella sua pazzia13 Il male non si dipartirà giammai dalla casa Di chi rende il mal per lo bene14 Chi comincia la contesa è come chi dà apritura alle acque; Però avanti che si venga alle contumelie, lascia la questione15 Chi assolve il reo, e chi condanna il giusto, Sono amendue ugualmente abbominevoli al Signore16 A che serve il prezzo in mano allo stolto, Da comperar sapienza, poichè egli non ha alcun senno? 17 L’amico ama in ogni tempo, E il fratello nasce per l’afflizione18 L’uomo scemo di senno tocca la mano, E fa sicurtà al suo prossimo19 Chi ama contesa ama misfatto; Chi alza la sua porta cerca ruina20 L’uomo perverso di cuore non troverà il bene; E l’uomo stravolto nel suo parlare caderà nel male21 Chi genera un pazzo lo genera a suo cordoglio; E il padre dello stolto non si rallegrerà22 Il cuore allegro giova, come una medicina; Ma lo spirito afflitto secca le ossa23 L’empio prende il presente dal seno, Per pervertir le vie del giudicio24 La sapienza è nel cospetto dell’intendente; Ma gli occhi dello stolto riguardano alle estremità della terra25 Il figliuolo stolto è sdegno a suo padre, Ed amaritudine a colei che l’ha partorito26 Egli non è bene di condannare il giusto, non pure ad ammenda, Nè che i principi battano alcuno per dirittura27 Chi rattiene i suoi detti è dotato di conoscimento; E chi è di spirito riservato è uomo intendente.28 Lo stolto stesso è reputato savio, quando si tace; E prudente, quando tiene le labbra chiuse

1 א   טוב פת חרבה ושלוה-בה--    מבית מלא זבחי-ריב br 2 ב   עבד-משכיל--ימשל בבן מביש    ובתוך אחים יחלק נחלה br 3 ג   מצרף לכסף וכור לזהב    ובחן לבות יהוה br 4 ד   מרע מקשיב על-שפת-און    שקר מזין על-לשון הות br 5 ה   לעג לרש חרף עשהו    שמח לאיד לא ינקה br 6 ו   עטרת זקנים בני בנים    ותפארת בנים אבותם br 7 ז   לא-נאוה לנבל שפת-יתר    אף כי-לנדיב שפת-שקר br 8 ח   אבן-חן השחד בעיני בעליו    אל-כל-אשר יפנה ישכיל br 9 ט   מכסה-פשע מבקש אהבה    ושנה בדבר מפריד אלוף br 10 י   תחת גערה במבין--    מהכות כסיל מאה br 11 יא   אך-מרי יבקש-רע    ומלאך אכזרי ישלח-בו br 12 יב   פגוש דב שכול באיש    ואל-כסיל באולתו br 13 יג   משיב רעה תחת טובה--    לא-תמיש (תמוש) רעה מביתו br 14 יד   פוטר מים ראשית מדון    ולפני התגלע הריב נטוש br 15 טו   מצדיק רשע ומרשיע צדיק--    תועבת יהוה גם-שניהם br 16 טז   למה-זה מחיר ביד-כסיל--    לקנות חכמה ולב-אין br 17 יז   בכל-עת אהב הרע    ואח לצרה יולד br 18 יח   אדם חסר-לב תוקע כף    ערב ערבה לפני רעהו br 19 יט   אהב פשע אהב מצה    מגביה פתחו מבקש-שבר br 20 כ   עקש-לב לא ימצא-טוב    ונהפך בלשונו יפול ברעה br 21 כא   ילד כסיל לתוגה לו    ולא-ישמח אבי נבל br 22 כב   לב שמח ייטיב גהה    ורוח נכאה תיבש-גרם br 23 כג   שחד מחק רשע יקח--    להטות ארחות משפט br 24 כד   את-פני מבין חכמה    ועיני כסיל בקצה-ארץ br 25 כה   כעס לאביו בן כסיל    וממר ליולדתו br 26 כו   גם ענוש לצדיק לא-טוב--    להכות נדיבים על-ישר br 27 כז   חושך אמריו יודע דעת    וקר- (יקר-) רוח איש תבונה br 28 כח   גם אויל מחריש חכם יחשב    אטם שפתיו נבון