1 L’uomo, il quale, essendo spesso ripreso, indura il suo collo, Di subito sarà fiaccato, senza rimedio2 Quando i giusti sono aggranditi, il popolo si rallegra; Ma quando gli empi signoreggiano, il popolo geme3 L’uomo, che ama sapienza, rallegra suo padre; Ma il compagno delle meretrici dissipa i suoi beni4 Il re mantiene il paese con dirittura; Ma chi è dato a’ presenti lo distrugge5 L’uomo che lusinga il suo prossimo, Tende una rete davanti a’ passi di esso6 Nel misfatto dell’uomo malvagio vi è un laccio; Ma il giusto canterà, e si rallegrerà7 Il giusto prende conoscenza della causa de’ miseri; Ma l’empio non intende alcun conoscimento8 Gli uomini schernitori allacciano la città; Ma i savi stornano l’ira9 L’uomo savio che litiga con un uomo stolto, Or si adira, or ride, e non ha alcuna requie10 Gli uomini di sangue odiano l’uomo intiero; Ma gli uomini diritti hanno cura della vita di esso11 Lo stolto sfoga tutta la sua ira; Ma il savio la racqueta e la rattiene indietro12 Tutti i ministri del principe, Che attende a parole di menzogna, sono empi13 Il povero e l’usuraio si scontrano l’un l’altro; Il Signore è quello che allumina gli occhi di amendue14 Il trono del re, che fa ragione a’ miseri in verità, Sarà stabilito in perpetuo15 La verga e la correzione dànno sapienza; Ma il fanciullo lasciato in abbandono fa vergogna a sua madre16 Quando gli empi crescono, cresce il misfatto; Ma i giusti vedranno la ruina di quelli17 Gastiga il tuo figliuolo, e tu ne sarai in riposo; Ed egli darà di gran diletti all’anima tua18 Quando non vi è visione, il popolo è dissipato; Ma beato chi guarda la Legge19 Il servo non si corregge con parole; Benchè intenda, non però risponderà20 Hai tu mai veduto un uomo precipitoso nel suo parlare? Vi è maggiore speranza d’uno stolto che di lui21 Se alcuno alleva delicatamente da fanciullo il suo servo, Quello sarà figliuolo alla fine22 L’uomo iracondo muove contese, E l’uomo collerico commette molti misfatti23 L’alterezza dell’uomo l’abbassa; Ma chi è umile di spirito otterrà gloria24 Chi partisce col ladro odia l’anima sua; Egli udirà l’esecrazione, e non però manifesterà il fatto25 Lo spavento dell’uomo gli mette un laccio; Ma chi si confida nel Signore sarà levato ad alto in salvo26 Molti cercano la faccia di colui che signoreggia; Ma dal Signore procede il giudicio di ciascuno27 L’uomo iniquo è l’abbominio de’ giusti; E l’uomo che cammina dirittamente è l’abbominio dell’empio

1 א   איש תוכחות מקשה-ערף--    פתע ישבר ואין מרפא br 2 ב   ברבות צדיקים ישמח העם    ובמשל רשע יאנח עם br 3 ג   איש-אהב חכמה ישמח אביו    ורעה זונות יאבד-הון br 4 ד   מלך--במשפט יעמיד ארץ    ואיש תרומות יהרסנה br 5 ה   גבר מחליק על-רעהו    רשת פורש על-פעמיו br 6 ו   בפשע איש רע מוקש    וצדיק ירון ושמח br 7 ז   ידע צדיק דין דלים    רשע לא-יבין דעת br 8 ח   אנשי לצון יפיחו קריה    וחכמים ישיבו אף br 9 ט   איש-חכם--נשפט את-איש אויל    ורגז ושחק ואין נחת br 10 י   אנשי דמים ישנאו-תם    וישרים יבקשו נפשו br 11 יא   כל-רוחו יוציא כסיל    וחכם באחור ישבחנה br 12 יב   משל מקשיב על-דבר-שקר--    כל-משרתיו רשעים br 13 יג   רש ואיש תככים נפגשו--    מאיר עיני שניהם יהוה br 14 יד   מלך שופט באמת דלים--    כסאו לעד יכון br 15 טו   שבט ותוכחת יתן חכמה    ונער משלח מביש אמו br 16 טז   ברבות רשעים ירבה-פשע    וצדיקים במפלתם יראו br 17 יז   יסר בנך ויניחך    ויתן מעדנים לנפשך 18 יח   באין חזון יפרע עם    ושמר תורה אשרהו br 19 יט   בדברים לא-יוסר עבד    כי-יבין ואין מענה br 20 כ   חזית--איש אץ בדבריו    תקוה לכסיל ממנו br 21 כא   מפנק מנער עבדו    ואחריתו יהיה מנון br 22 כב   איש-אף יגרה מדון    ובעל חמה רב-פשע br 23 כג   גאות אדם תשפילנו    ושפל-רוח יתמך כבוד br 24 כד   חולק עם-גנב שונא נפשו    אלה ישמע ולא יגיד br 25 כה   חרדת אדם יתן מוקש    ובוטח ביהוה ישגב br 26 כו   רבים מבקשים פני-מושל    ומיהוה משפט-איש br 27 כז   תועבת צדיקים איש עול    ותועבת רשע ישר-דרך