1 Jesus then began to speak to them in parables: "A man planted a vineyard. He put a wall around it, dug a pit for the winepress and built a watchtower. Then he rented the vineyard to some farmers and moved to another place.

2 At harvest time he sent a servant to the tenants to collect from them some of the fruit of the vineyard.

3 But they seized him, beat him and sent him away empty-handed.

4 Then he sent another servant to them; they struck this man on the head and treated him shamefully.

5 He sent still another, and that one they killed. He sent many others; some of them they beat, others they killed.

6 "He had one left to send, a son, whom he loved. He sent him last of all, saying, 'They will respect my son.'

7 "But the tenants said to one another, 'This is the heir. Come, let's kill him, and the inheritance will be ours.'

8 So they took him and killed him, and threw him out of the vineyard.

9 "What then will the owner of the vineyard do? He will come and kill those tenants and give the vineyard to others.

10 Haven't you read this passage of Scripture: "'The stone the builders rejected has become the cornerstone;

11 the Lord has done this, and it is marvelous in our eyes' "?"

12 Then the chief priests, the teachers of the law and the elders looked for a way to arrest him because they knew he had spoken the parable against them. But they were afraid of the crowd; so they left him and went away.

13 Later they sent some of the Pharisees and Herodians to Jesus to catch him in his words.

14 They came to him and said, "Teacher, we know that you are a man of integrity. You aren't swayed by others, because you pay no attention to who they are; but you teach the way of God in accordance with the truth. Is it right to pay the imperial tax "to Caesar or not?

15 Should we pay or shouldn't we?" But Jesus knew their hypocrisy. "Why are you trying to trap me?" he asked. "Bring me a denarius and let me look at it."

16 They brought the coin, and he asked them, "Whose image is this? And whose inscription?" "Caesar's," they replied.

17 Then Jesus said to them, "Give back to Caesar what is Caesar's and to God what is God's." And they were amazed at him.

18 Then the Sadducees, who say there is no resurrection, came to him with a question.

19 "Teacher," they said, "Moses wrote for us that if a man's brother dies and leaves a wife but no children, the man must marry the widow and raise up offspring for his brother.

20 Now there were seven brothers. The first one married and died without leaving any children.

21 The second one married the widow, but he also died, leaving no child. It was the same with the third.

22 In fact, none of the seven left any children. Last of all, the woman died too.

23 At the resurrection "whose wife will she be, since the seven were married to her?"

24 Jesus replied, "Are you not in error because you do not know the Scriptures or the power of God?

25 When the dead rise, they will neither marry nor be given in marriage; they will be like the angels in heaven.

26 Now about the dead rising —have you not read in the Book of Moses, in the account of the burning bush, how God said to him, 'I am the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob' "?

27 He is not the God of the dead, but of the living. You are badly mistaken!"

28 One of the teachers of the law came and heard them debating. Noticing that Jesus had given them a good answer, he asked him, "Of all the commandments, which is the most important?"

29 "The most important one," answered Jesus, "is this: 'Hear, O Israel: The Lord our God, the Lord is one. [^5]

30 Love the Lord your God with all your heart and with all your soul and with all your mind and with all your strength.' [^6]

31 The second is this: 'Love your neighbor as yourself.' "There is no commandment greater than these."

32 "Well said, teacher," the man replied. "You are right in saying that God is one and there is no other but him.

33 To love him with all your heart, with all your understanding and with all your strength, and to love your neighbor as yourself is more important than all burnt offerings and sacrifices."

34 When Jesus saw that he had answered wisely, he said to him, "You are not far from the kingdom of God." And from then on no one dared ask him any more questions.

35 While Jesus was teaching in the temple courts, he asked, "Why do the teachers of the law say that the Messiah is the son of David?

36 David himself, speaking by the Holy Spirit, declared: "'The Lord said to my Lord: "Sit at my right hand until I put your enemies under your feet."' [^8]

37 David himself calls him 'Lord.' How then can he be his son?" The large crowd listened to him with delight.

38 As he taught, Jesus said, "Watch out for the teachers of the law. They like to walk around in flowing robes and be greeted with respect in the marketplaces,

39 and have the most important seats in the synagogues and the places of honor at banquets.

40 They devour widows' houses and for a show make lengthy prayers. These men will be punished most severely."

41 Jesus sat down opposite the place where the offerings were put and watched the crowd putting their money into the temple treasury. Many rich people threw in large amounts.

42 But a poor widow came and put in two very small copper coins, worth only a few cents.

43 Calling his disciples to him, Jesus said, "Truly I tell you, this poor widow has put more into the treasury than all the others.

44 They all gave out of their wealth; but she, out of her poverty, put in everything —all she had to live on."

1 ויחל לדבר אליהם במשלים לאמר איש נטע כרם ויעש גדר סביבותיו ויחצב יקב ויבן מגדל ויתנהו אל כרמים וילך למרחקים׃

2 ולמועד שלח אל הכרמים עבד לקחת מאת הכרמים מפרי הכרם׃

3 ויחזיקו בו ויכהו וישלחהו ריקם׃

4 ויסף לשלח אליהם עבד אחר ואתו סקלו באבנים ומחקו ראשו וישלחהו נכלם׃

5 ויסף וישלח אחר וגם אתו הרגו וכן עשו ברבים אחרים מהם הכו ומהם הרגו׃

6 ויהי לו עוד בן יחיד אשר אהבו וישלח גם אתו אליהם באחרנה לאמר מפני בני יגורו׃

7 והכרמים ההם אמרו איש אל רעהו הנה זה הוא היורש לכו ונהרגהו ולנו תהיה הירשה׃

8 ויחזיקו בו ויהרגו אותו וישליכהו אל מחוץ לכרם׃

9 ועתה מה יעשה בעל הכרם יבוא ויאבד את הכרמים ההם ויתן את הכרם לאחרים׃

10 הלא קראתם את הכתוב הזה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃

11 מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו׃

12 ויבקשו לתפשו וייראו מפני העם יען אשר הבינו כי עליהם דבר את המשל הזה ויעזבהו וילכו להם׃

13 וישלחו אליו אנשים מן הפרושים ומן ההורדוסים ללכד אתו בדברו׃

14 ויבאו ויאמרו אליו רבי ידענו כי איש אמת אתה ולא תגור מפני איש כי לא תכיר פנים כי אם באמת מורה אתה את דרך האלהים הנכון לתת מס אל הקיסר אם לא נתן׃

15 והוא ידע את חנפתם ויאמר אליהם מה תנסוני הביאו אלי דינר ואראה׃

16 ויביאו ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו ויאמרו אליו של הקיסר׃

17 ויאמר ישוע אליהם את אשר לקיסר תנו לקיסר ואת אשר לאלהים תנו לאלהים ויתמהו עליו׃

18 ויבאו אליו מן הצדוקים האמרים כי אין תחיה למתים וישאלהו לאמר׃

19 רבי כתב לנו משה כי ימות אחי איש ועזב אשה ובנים אין לו ייבם אחיו את אשתו ויקם זרע לאחיו׃

20 והנה שבעה אחים והראשון לקח אשה ובמותו לא השאיר אחריו זרע׃

21 ויקח אתה השני וימת ולא הניח זרע וכן גם השלישי׃

22 ויקחוה כל השבעה ולא השאירו אחריהם זרע ואחרי מות כלם מתה גם האשה׃

23 ועתה בתחית המתים כשיקומו למי מהם תהיה לאשה כי לשבעה היתה לאשה׃

24 ויאמר ישוע אליהם הלא בזאת אתם תעים באשר אינכם יודעים גם את הכתובים גם את גבורת האלהים׃

25 כי בעת קומם מן המתים האנשים לא ישאו נשים ולא תנשאנה אך יהיו כמלאכי השמים׃

26 ועל דבר המתים כי קום יקומו הלא קראתם בספר משה בסנה את אשר דבר אליו האלהים לאמר אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב׃

27 האלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים לכן הרביתם לתעות׃

28 ואחד מן הסופרים שמע אתם מתוכחים ויקרב אליהם וירא כי היטב השיבם וישאלהו מה היא הראשנה לכל המצות׃

29 ויען ישוע וידבר אליו הראשנה לכל המצות היא שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד׃

30 ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך ובכל מאדך זאת היא המצוה הראשנה׃

31 והשנית הדמה לה היא ואהבת לרעך כמוך ואין מצוה גדולה מאלה׃

32 ויאמר אליו הסופר אמנם רבי יפה דברת כי אלהים אחד הוא ואין עוד מלבדו׃

33 ולאהבה אתו בכל לבב ובכל מדע ובכל נפש ובכל מאד ולאהבה את הרע כנפשו גדולה היא מכל עלות וזבחים׃

34 וירא ישוע כי ענה בדעת ויאמר אליו לא רחוק אתה ממלכות האלהים ואיש לא ערב עוד את לבו לשאל אותו שאלה׃

35 ויען ישוע בלמדו במקדש ויאמר איך יאמרו הסופרים כי המשיח הוא בן דוד׃

36 והוא דוד אמר ברוח הקדש נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃

37 הנה דוד בעצמו קרא לו אדון ואיך הוא בנו ויאהב רב העם לשמע אתו׃

38 ויאמר אליהם בלמד אתם השמרו מן הסופרים האהבים להתהלך עטופי טלית ואת שאלות שלומם בשוקים׃

39 ואת מושבי הראש בבתי כנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃

40 הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃

41 וישוע ישב ממול ארון האוצר והוא ראה את העם משליכים מעות לארון האוצר ועשירים רבים נתנו הרבה׃

42 ותבא אלמנה עניה ותשלך שתי פרוטות אשר הן רבע אסר׃

43 ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכל הנתנים אל ארון האוצר׃

44 כי כלם נתנו מן העדף שלהם והיא ממחסרה נתנה כל אשר לה את כל רכושה׃