1 א נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי br
2 ב אמר אל-אלוה אל-תרשיעני הודיעני על מה-תריבני br
3 ג הטוב לך כי תעשק--כי-תמאס יגיע כפיך ועל-עצת רשעים הופעת br
4 ד העיני בשר לך אם-כראות אנוש תראה br
5 ה הכימי אנוש ימיך אם-שנותיך כימי גבר br
6 ו כי-תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש br
7 ז על-דעתך כי-לא ארשע ואין מידך מציל br
8 ח ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני br
9 ט זכר-נא כי-כחמר עשיתני ואל-עפר תשיבני br
10 י הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני br
11 יא עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשככני br
12 יב חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי br
13 יג ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי-זאת עמך br
14 יד אם-חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני br
15 טו אם רשעתי אללי לי-- וצדקתי לא-אשא ראשי br שבע קלון וראה עניי br
16 טז ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא-בי br
17 יז תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי br
18 יח ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא-תראני br
19 יט כאשר לא-הייתי אהיה מבטן לקבר אובל br
20 כ הלא-מעט ימי יחדל (וחדל) ישית (ושית) ממני ואבליגה מעט br
21 כא בטרם אלך ולא אשוב-- אל-ארץ חשך וצלמות br
22 כב ארץ עפתה כמו אפל--צלמות ולא סדרים ותפע כמו-אפל
1 Mon âme a pris en dégoût la vie; je laisserai aller ma plainte, je parlerai dans l'amertume de mon âme.
2 Je dirai à Dieu: Ne me condamne point; fais-moi savoir pourquoi tu me prends à partie.
3 Peux-tu te plaire à accabler, à repousser l'œuvre de tes mains, et à éclairer les desseins des méchants?
4 As-tu des yeux de chair? Vois-tu comme voient les mortels?
5 Tes jours sont-ils comme les jours des mortels? Tes années sont-elles comme les jours des humains?
6 Pour que tu fasses la recherche de mon iniquité et l'enquête de mon péché,
7 Quoique tu saches que je ne suis pas coupable, et que nul ne peut me délivrer de ta main.
8 Tes mains m'ont formé et m'ont fait tout entier. Et tu me détruirais!
9 Souviens-toi donc que tu m'as formé comme de l'argile, et tu me ferais rentrer dans la poussière!
10 Ne m'as-tu pas coulé comme du lait, et caillé comme un fromage?
11 Tu m'as revêtu de peau et de chair, et tu m'as composé d'os et de nerfs.
12 Tu m'as comblé de vie et de grâces, et ta providence a gardé mon souffle.
13 Et voici ce que tu me réservais en ton cœur! Et voici, je le vois, ce qui était dans ta pensée:
14 Si je péchais, tu le remarquerais, et tu ne m'absoudrais pas de ma faute;
15 Si j'étais méchant, malheur à moi! Si j'étais juste, je n'en lèverais pas la tête plus haut, je serais rassasié d'ignominie et spectateur de ma propre misère.
16 Si je redressais la tête, tu me donnerais la chasse comme à un lion, et tu multiplierais tes exploits contre moi;
17 Tu produirais de nouveaux témoins contre moi, tu redoublerais de colère à mon égard, tes bataillons se renouvelleraient contre moi.
18 Mais pourquoi m'as-tu fait sortir du sein de ma mère? J'eusse expiré, et aucun oeil ne m'aurait vu!
19 Je serais comme n'ayant pas été; j'aurais été porté du sein maternel au tombeau!
20 Mes jours ne sont-ils pas en petit nombre? Qu'il me laisse! Qu'il éloigne sa main de moi, et que je respire un peu!
21 Avant que j'aille, pour n'en plus revenir, dans la terre des ténèbres et de l'ombre de la mort;
22 Terre obscure comme la nuit, où règnent l'ombre de la mort et le chaos, où la lumière est comme la nuit!