1 א   אף-לזאת יחרד לבי    ויתר ממקומו br

2 ב   שמעו שמוע ברגז קלו    והגה מפיו יצא br

3 ג   תחת-כל-השמים ישרהו    ואורו על-כנפות הארץ br

4 ד   אחריו ישאג-קול--    ירעם בקול גאונו br ולא יעקבם    כי-ישמע קולו br

5 ה   ירעם אל בקולו נפלאות    עשה גדלות ולא נדע br

6 ו   כי לשלג יאמר--    הוא-ארץ br וגשם מטר    וגשם מטרות עזו br

7 ז   ביד-כל-אדם יחתום--    לדעת כל-אנשי מעשהו br

8 ח   ותבוא חיה במו-ארב    ובמעונתיה תשכן br

9 ט   מן-החדר תבוא סופה    וממזרים קרה br

10 י   מנשמת-אל יתן-קרח    ורחב מים במוצק br

11 יא   אף-ברי יטריח עב    יפיץ ענן אורו br

12 יב   והוא מסבות מתהפך בתחבולתו    לפעלם br כל אשר יצום    על-פני תבל ארצה br

13 יג   אם-לשבט אם-לארצו--    אם-לחסד ימצאהו br

14 יד   האזינה זאת איוב    עמד והתבונן נפלאות אל br

15 טו   התדע בשום-אלוה עליהם    והפיע אור עננו br

16 טז   התדע על-מפלשי-עב    מפלאות תמים דעים br

17 יז   אשר-בגדיך חמים--    בהשקט ארץ מדרום br

18 יח   תרקיע עמו לשחקים    חזקים כראי מוצק br

19 יט   הודיענו מה-נאמר לו    לא-נערך מפני-חשך br

20 כ   היספר-לו כי אדבר    אם-אמר איש כי יבלע br

21 כא   ועתה לא ראו אור--    בהיר הוא בשחקים br ורוח עברה    ותטהרם br

22 כב   מצפון זהב יאתה    על-אלוה נורא הוד br

23 כג   שדי לא-מצאנהו שגיא-כח    ומשפט ורב-צדקה לא יענה br

24 כד   לכן יראוהו אנשים    לא-יראה כל-חכמי-לב

1 Mon cœur en est tout tremblant, et il bondit hors de sa place.

2 Écoutez, écoutez le bruit de sa voix, et le grondement qui sort de sa bouche!

3 Il l'envoie sous tous les cieux, et son éclair va jusqu'aux extrémités de la terre.

4 Puis, sa voix rugit; il tonne de sa voix magnifique, et il n'épargne pas ses éclairs, quand retentit sa voix.

5 Dieu tonne de sa voix merveilleusement; il fait de grandes choses, que nous ne comprenons pas.

6 Il dit à la neige: Tombe sur la terre; il le dit aux ondées, aux fortes ondées.

7 Il ferme la main de tous les hommes, afin que tous les hommes, ses créatures, le connaissent,

8 Et les bêtes se retirent dans leurs tanières, et elles demeurent dans leurs repaires.

9 Des profondeurs du Sud vient la tempête, et des vents du Nord vient le froid;

10 Par son souffle, Dieu forme la glace, et l'eau qui s'étendait est resserrée.

11 Il charge d'humidité la nue; il disperse les nuages, pleins de ses éclairs,

12 Et ceux-ci se promènent de tous côtés, selon ses directions, pour faire tout ce qu'il commande, sur la face de la terre habitée;

13 Que ce soit pour châtier, ou pour rendre sa terre fertile, ou pour exercer sa bonté, il leur fait atteindre le but.

14 Prête l'oreille à cela, Job: arrête-toi, et considère les merveilles de Dieu.

15 Sais-tu comment Dieu les prépare, comment il fait briller la lumière de sa nue?

16 Sais-tu comment se balancent les nuages, cette merveille de celui dont la science est parfaite?

17 Comment tes vêtements sont chauds quand il endort la terre par le vent du Midi?

18 As-tu étendu avec lui les cieux, fermes comme un miroir de métal?

19 Apprends-nous donc ce que nous devons dire de lui: car nous ne saurions préparer des discours du sein de nos ténèbres.

20 Voudrais-je qu'on lui rapportât ce que je dis? Jamais homme voulut-il être englouti?

21 Et maintenant on ne peut regarder le soleil brillant dans les cieux, quand un vent a passé et les a purifiés,

22 Quand une lueur d'or vient du septentrion. Il y a en Dieu une majesté redoutable.

23 Le Tout-Puissant! nous ne pouvons l'atteindre; il est sublime en puissance, en droit, en justice; il n'opprime personne.

24 C'est pourquoi les hommes le craignent. Mais il ne regarde pas ceux qui sont sages en leur cœur.