1 א                   ויען איוב ויאמר br

2 ב   גם-היום מרי שחי    ידי כבדה על-אנחתי br

3 ג   מי-יתן ידעתי ואמצאהו    אבוא עד-תכונתו br

4 ד   אערכה לפניו משפט    ופי אמלא תוכחות br

5 ה   אדעה מלים יענני    ואבינה מה-יאמר לי br

6 ו   הברב-כח יריב עמדי    לא אך-הוא ישם בי br

7 ז   שם--ישר נוכח עמו    ואפלטה לנצח משפטי br

8 ח   הן קדם אהלך ואיננו    ואחור ולא-אבין לו br

9 ט   שמאול בעשתו ולא-אחז    יעטף ימין ולא אראה br

10 י   כי-ידע דרך עמדי    בחנני כזהב אצא br

11 יא   באשרו אחזה רגלי    דרכו שמרתי ולא-אט br

12 יב   מצות שפתיו ולא אמיש    מחקי צפנתי אמרי-פיו br

13 יג   והוא באחד ומי ישיבנו    ונפשו אותה ויעש br

14 יד   כי ישלים חקי    וכהנה רבות עמו br

15 טו   על-כן מפניו אבהל    אתבונן ואפחד ממנו br

16 טז   ואל הרך לבי    ושדי הבהילני br

17 יז   כי-לא נצמתי מפני-חשך    ומפני כסה-אפל

1 Da tok Job til orde og sa:

2 Ennu idag gjelder min klage for å være gjenstridighet; min hånd hviler dog tungt på mitt sukk*. / {* d.e. jeg søker dog å dempe min klage.}

3 Bare jeg visste å finne ham og kunde komme frem til hans trone!

4 Jeg skulde legge min sak frem for hans åsyn og fylle min munn med beviser.

5 Jeg skulde få vite de ord han vilde svare mig, og merke mig hvad han vilde si til mig.

6 Skulde han da med full kraft stride mot mig? Mon ikke just han skulde akte på mine ord?

7 Da skulde en rettskaffen mann gå i rette med ham, og jeg skulde slippe fra min dommer for all tid.

8 Men går jeg mot øst, så er han ikke der; går jeg mot vest, så blir jeg ikke var ham;

9 er han virksom i nord, så ser jeg ham ikke; går han mot syd, så øiner jeg ham ikke.

10 For han kjenner den vei jeg holder mig til; prøvde han mig, så skulde jeg gå frem av prøven som gullet.

11 Min fot holdt sig i hans spor; jeg fulgte hans vei og bøide ikke av.

12 Fra hans lebers bud vek jeg ikke; fremfor min egen lov* aktet jeg på hans munns ord. / {* RMR 7, 23.}

13 Men han er den eneste, og hvem hindrer ham? Hvad hans sjel lyster, det gjør han.

14 For han fullbyrder det han har fastsatt for mig, og av sådant er det meget hos ham.

15 Derfor reddes jeg for ham; tenker jeg på det*, så bever jeg for ham. / {* JBS 23, 14.}

16 Og Gud har knekket mitt mot, og den Allmektige har forferdet mig,

17 fordi jeg ikke blev rykket bort før mørket kom, og fordi han ikke skjulte ulykkens natt for mig.