1 א ויסף איוב שאת משלו ויאמר br
2 ב מי-יתנני כירחי-קדם כימי אלוה ישמרני br
3 ג בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך br
4 ד כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי br
5 ה בעוד שדי עמדי סביבותי נערי br
6 ו ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי-שמן br
7 ז בצאתי שער עלי-קרת ברחוב אכין מושבי br
8 ח ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו br
9 ט שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם br
10 י קול-נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה br
11 יא כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני br
12 יב כי-אמלט עני משוע ויתום ולא-עזר לו br
13 יג ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן br
14 יד צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי br
15 טו עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני br
16 טז אב אנכי לאביונים ורב לא-ידעתי אחקרהו br
17 יז ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף br
18 יח ואמר עם-קני אגוע וכחול ארבה ימים br
19 יט שרשי פתוח אלי-מים וטל ילין בקצירי br
20 כ כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף br
21 כא לי-שמעו ויחלו וידמו למו עצתי br
22 כב אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי br
23 כג ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש br
24 כד אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון br
25 כה אבחר דרכם ואשב ראש br ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם
1 Og Job blev ved å fremføre sin visdomstale og sa:
2 Å, om jeg hadde det som i fordums måneder, som i de dager da Gud vernet om mig,
3 da hans lampe skinte over mitt hode, da jeg ved hans lys vandret gjennem mørket,
4 slik som jeg hadde det i min modne manndoms dager, da Guds vennskap hvilte over mitt telt,
5 da den Allmektige ennu var med mig, og jeg hadde mine barn omkring mig,
6 da mine føtter badet sig i melk, og berget ved mitt hus lot bekker av olje strømme frem!
7 Når jeg gikk op til porten i byen og inntok mitt sete på torvet,
8 da drog de unge sig unda ved synet av mig, og de gråhårede reiste sig og blev stående;
9 høvdinger lot være å tale og la hånden på sin munn;
10 de fornemme tidde stille, og deres tunge blev hengende ved ganen.
11 Enhver som hørte om mig, priste mig lykkelig, og hver den som så mig, gav mig lovord.
12 For jeg berget armingen som ropte om hjelp, og den farløse som ingen hjelper hadde.
13 Den som var sin undergang nær, velsignet mig, og enkens hjerte fikk jeg til å juble.
14 Jeg klædde mig i rettferdighet, og den opslo sin bolig i mig; rettsinn bar jeg som kappe og hue.
15 Øine var jeg for den blinde, og føtter var jeg for den halte.
16 En far var jeg for de fattige, og ukjente folks sak gransket jeg.
17 Jeg knuste den urettferdiges kjever og rev byttet bort fra hans tenner.
18 Jeg tenkte da: I mitt rede skal jeg få dø, og mine dager skal bli tallrike som sand.
19 Min rot skal ligge åpen for vann, og nattens dugg skal falle på mine grener.
20 Min ære blir alltid ny, og min bue forynges i min hånd.
21 Mig hørte de på, de ventet og lyttet i taushet til mitt råd.
22 Når jeg hadde talt, tok de ikke til orde igjen, og min tale dryppet ned over dem.
23 De ventet på min tale som på regn, de åpnet sin munn som for vårregn.
24 Når de var motløse, smilte jeg til dem, og mitt åsyns lys kunde de ikke formørke.
25 Fikk jeg lyst til å gå til dem, da satt jeg der som høvding og tronte som en konge i sin krigerskare, lik en som trøster de sørgende.