1 "If you, Israel, will return, then return to me," declares the LORD. "If you put your detestable idols out of my sight and no longer go astray,
2 and if in a truthful, just and righteous way you swear, 'As surely as the LORD lives,' then the nations will invoke blessings by him and in him they will boast."
3 This is what the LORD says to the people of Judah and to Jerusalem: "Break up your unplowed ground and do not sow among thorns.
4 Circumcise yourselves to the LORD, circumcise your hearts, you people of Judah and inhabitants of Jerusalem, or my wrath will flare up and burn like fire because of the evil you have done — burn with no one to quench it.
5 "Announce in Judah and proclaim in Jerusalem and say: 'Sound the trumpet throughout the land!' Cry aloud and say: 'Gather together! Let us flee to the fortified cities!'
6 Raise the signal to go to Zion! Flee for safety without delay! For I am bringing disaster from the north, even terrible destruction."
7 A lion has come out of his lair; a destroyer of nations has set out. He has left his place to lay waste your land. Your towns will lie in ruins without inhabitant.
8 So put on sackcloth, lament and wail, for the fierce anger of the LORD has not turned away from us.
9 "In that day," declares the LORD, "the king and the officials will lose heart, the priests will be horrified, and the prophets will be appalled."
10 Then I said, "Alas, Sovereign LORD! How completely you have deceived this people and Jerusalem by saying, 'You will have peace,' when the sword is at our throats!"
11 At that time this people and Jerusalem will be told, "A scorching wind from the barren heights in the desert blows toward my people, but not to winnow or cleanse;
12 a wind too strong for that comes from me. Now I pronounce my judgments against them."
13 Look! He advances like the clouds, his chariots come like a whirlwind, his horses are swifter than eagles. Woe to us! We are ruined!
14 Jerusalem, wash the evil from your heart and be saved. How long will you harbor wicked thoughts?
15 A voice is announcing from Dan, proclaiming disaster from the hills of Ephraim.
16 "Tell this to the nations, proclaim concerning Jerusalem: 'A besieging army is coming from a distant land, raising a war cry against the cities of Judah.
17 They surround her like men guarding a field, because she has rebelled against me,'" declares the LORD.
18 "Your own conduct and actions have brought this on you. This is your punishment. How bitter it is! How it pierces to the heart!"
19 Oh, my anguish, my anguish! I writhe in pain. Oh, the agony of my heart! My heart pounds within me, I cannot keep silent. For I have heard the sound of the trumpet; I have heard the battle cry.
20 Disaster follows disaster; the whole land lies in ruins. In an instant my tents are destroyed, my shelter in a moment.
21 How long must I see the battle standard and hear the sound of the trumpet?
22 "My people are fools; they do not know me. They are senseless children; they have no understanding. They are skilled in doing evil; they know not how to do good."
23 I looked at the earth, and it was formless and empty; and at the heavens, and their light was gone.
24 I looked at the mountains, and they were quaking; all the hills were swaying.
25 I looked, and there were no people; every bird in the sky had flown away.
26 I looked, and the fruitful land was a desert; all its towns lay in ruins before the LORD, before his fierce anger.
27 This is what the LORD says: "The whole land will be ruined, though I will not destroy it completely.
28 Therefore the earth will mourn and the heavens above grow dark, because I have spoken and will not relent, I have decided and will not turn back."
29 At the sound of horsemen and archers every town takes to flight. Some go into the thickets; some climb up among the rocks. All the towns are deserted; no one lives in them.
30 What are you doing, you devastated one? Why dress yourself in scarlet and put on jewels of gold? Why highlight your eyes with makeup? You adorn yourself in vain. Your lovers despise you; they want to kill you.
31 I hear a cry as of a woman in labor, a groan as of one bearing her first child — the cry of Daughter Zion gasping for breath, stretching out her hands and saying, "Alas! I am fainting; my life is given over to murderers."
1 אם תשוב ישראל נאם יהוה אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד׃
2 ונשבעת חי יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו׃
3 כי כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים׃
4 המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם׃
5 הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו ותקעו שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר׃
6 שאו נס ציונה העיזו אל תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול׃
7 עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב׃
8 על זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא שב חרון אף יהוה ממנו׃
9 והיה ביום ההוא נאם יהוה יאבד לב המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנביאים יתמהו׃
10 ואמר אהה אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד הנפש׃
11 בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם רוח צח שפיים במדבר דרך בת עמי לוא לזרות ולוא להבר׃
12 רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם אני אדבר משפטים אותם׃
13 הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו׃
14 כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך׃
15 כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים׃
16 הזכירו לגוים הנה השמיעו על ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על ערי יהודה קולם׃
17 כשמרי שדי היו עליה מסביב כי אתי מרתה נאם יהוה׃
18 דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך׃
19 מעי מעי אחולה קירות לבי המה לי לבי לא אחריש כי קול שופר שמעתי נפשי תרועת מלחמה׃
20 שבר על שבר נקרא כי שדדה כל הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי׃
21 עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר׃
22 כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו׃
23 ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם׃
24 ראיתי ההרים והנה רעשים וכל הגבעות התקלקלו׃
25 ראיתי והנה אין האדם וכל עוף השמים נדדו׃
26 ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל עריו נתצו מפני יהוה מפני חרון אפו׃
27 כי כה אמר יהוה שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה׃
28 על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה׃
29 מקול פרש ורמה קשת ברחת כל העיר באו בעבים ובכפים עלו כל העיר עזובה ואין יושב בהן איש׃
30 ואתי שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו׃
31 כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי כי עיפה נפשי להרגים׃